אל־נא תעבור מעל עבדך (בראשית יח,ג)
גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, דכתיב: ויאמר ד׳ אל נא תעבור מעל עבדך.
(שבת קכז, א)
ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כא, לג) – “אשל” ראשי־תיבות “אכילה שתייה לויה”
(בספרים).
בכפר אחד דר מוכסן (שקורין “ארינדאר” בלע״ז), בשלוה והשקט ובטח.
פעם אחת עברה דרך הכפר חבורה של חסידים, שנסעו להרב הקדוש ר׳ חיים מקוסוב ז״ל. הדבר היה באישון לילה ואפלה, ורצו החסידים לסור ללון בבית המוכסן. דפקו בביתו וביקשו לפתוח להם, ובעל־הבית כפתן דורש יאטם אזנו, ולא רצה להכניסם.
החסידים התמרמרו מאוד מגודל הקור והגשם השוטף שניתך על ראשם באותו לילה, אך מה יכלו לעשות, ונסעו לדרכם הלאה.
הבוקר אור, והם באו לקוסוב. כשנכנסו להרבי לקבל שלום, שאל אותם הרבי על סדר נסיעתם, וסיפרו לו את המאורע עם אותו מוכסן.
השיב להם הרבי:
– סופו שיצטרך לכהן.
לא ארכו הימים, והמוכסן בא להרבי אבל וחפוי ראש: בימים האלה הוזמן אל אדון הכפר, וציוהו שבמשך שלושה חדשים יעזוב את הכפר, וכל השתדלויותיו ובקשותיו לא הועילו מאומה, ועל־כן בא להרבי לבקש עצה מפיו מה לעשות.
אמר לו הרבי:
- באמת, תמיד היה קשה לי: מוכסן היושב בכפר, ומתפלל בלא מנין ובלא מקוה, ואינו אומר לא אמן ולא קדושה ולא “ברכו”, ולא שומע “קריאת התורה”, היאך יצא ידי חובתו?
אמנם עיקר ההיתר על זה הוא, כי “גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה”, ובמצות “הכנסת אורחים” המצויה בכפר הוא מתקן את הכל.
ולכן, כל זמן שקיימת מצוה זו כראוי, זכות המצוה עמדה לך, ששום איש לא יכול להרע לך, אבל עתה, שכפי ששמעתי עליך, באים אנשים אליך ואינך מאסף אותם הביתה, מה לך איפוא בכפר?
הלא טוב לך לשבת בעיר גדולה של חכמים וסופרים, ותתפלל ערב ובוקר עם מנין, ותטבול קודם התפילה במקוה, ככל החסידים והיראים…
אמר המוכסן בבכי:
- רבי! ומהיכן ירק זה חי?
אמר לו הרבי:
— תקבל עליך מהיום והלאה, שביתך יהיה פתוח לרווחה ואז ישיבך השי״ת על כנך כבתחילה, ואין שטן ואין פגע.
קיבל עליו המוכסן כן, וגם קיים מאמרו, והשי״ת השיב את לב האדון, והמוכסן נשאר על כנו, כדברי הרבי.