שלוש מעשיות :
1.מה הרגיש בעל ה”בני יששכר” – בהדלקה ולמה?
2.ממה חשש האדמור מזידיטשוב?
3.וסוד הנלמד ממשחק הדמקה.
1
הקדמה – על בעל הבני יששכר:
בני יששכר הוא חיבורו המרכזי של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב שעל שם ספרו זה כונה עוד בחייו “בעל הבני יששכר”.
דרושי הספר מסודרים לפי שנים עשר חודשי השנה היהודית, בהתמקדות מיוחדת על חגי ומועדי ישראל.
בשל סידורו הייחודי, הפך הספר לקלסיקה חסידית עיקרית, המסדרת את משנת החסידות על המועדים.
הרב הקדוש ר׳ צבי אלימלך מדינוב ז״ל, בעל “בני יששכר”, היה נכד אחותו של הרבי ר׳ אלימלך מליז׳נסק ז״ל, בעל “נועם אלימלך”.
כשאמו היתה הרה, נסעה לדודה הקדוש ר׳ אלימלך, לשאול איזה שם תקרא לילד שתלד. השיב לה ר׳ אלימלך:
— תלדי זכר, וקראת שמו “אלימלך”.
שמעה האשה ותתחלחל, כי חשבה שבודאי יסתלק דודה הקדוש, ולכן הוא מצוה לקרוא על שמו את בנה שתלד.
ויאמר לה הרבי:
— אם כן תקראי את שמו “צבי אלימלך”.
אחרי שילדתו וקראה את שמו כפי שצוה הרבי, אמר לה ר׳ אלימלך:
— אילו היית קוראת את שמו “אלימלך”, היה כולו כמוני, ועתה יהיה חציו כמוני.
ויגדל הילד, וילך הלוך וגדול בתורה וביראה, עד שנתפרסם לגאון, צדיק וקדוש, ואלפי ישראל הלכו לאורו, וחיבר הרבה ספרים, ומהם הכי־נכבד הספר “בני יששכר” על מועדים וזמני קודש.
פעם אחת נסע ר׳ צבי אלימלך לרבו הקדוש “החוזה” מלובלין ז״ל. בהיותו בדרך נתעורר פתאום להתבונן במקור מחצבתו, מאיזה שבט הוא, והתחיל להרהר בינו לבין עצמו: מדוע זה תמיד בהגיע ימי החנוכה אני מרגיש בנפשי תוספת קדושה ונעימות ועריבות נפלאה? הלא אי־אפשר הדבר, שזהו מפני שאני מצאצאי גזע החשמונאים, שהרי אני אינני כהן, ואם כן מנין באה לי אותה ההרגשה המיוחדת והנפלאה בחנוכה?
והחליט, שבהיותו בלובלין ישאל על כך את רבו הקדוש, והוא ברוח קדשו, הצופה מסוף העולם ועד סופו, בודאי ישיב לו תשובה נכונה.
ויהי בבואו לבית “החוזה”, והוא עוד טרם ישאלהו דבר, פתח “החוזה” ואמר לו:
— תדע, שמקור מחצבתך הוא משבט יששכר, ומה שאתה מרגיש בחנוכה תוספת קדושה יתרה, הוא מפני שהיית אז בבית דינם של החשמונאים.
ומטעם זה קרא ר׳ צבי אלימלך את ספרו על מועדים וזמנים בשם “בני יששכר”.
2
הקדמה – על חסידות סטרטין:
חסידות סטרטין – היא חצר חסידית, שמקורה בעיר סטרטין סמוך לרוהטין, ובאזור לבוב שבגליציה כיום אוקראינה, ומייסדה היה רבי יהודה צבי ברנדויין.
רבי יהודה צבי ברנדויין התגורר בעיירה סטרטין שבגליציה, והיה תלמידו של (“השרף”) רבי אורי מסטרליסק.
בה’תקפ”ו הסמיך רבי אורי מסטרליסק את רבי יהודה צבי כממלא מקומו, ומאז החלו לנהור אליו המוני חסידים, לקבל ממנו עצה וברכה.
על פי המסורת, רבי יהודה צבי היה בן אחר בן שישה עשר דורות של בעלי רוח הקודש.
מהמייסד רבי יהודה צבי התפצלו החסידים לשלושת בניו, רבי אליעזר מאוזופולי, רבי שמואל זאנוויל, ובראשם רבי אברהם מסטרטין, ועם השנים ההתפצלות התמסדה והפכה לחסידויות רבות, ובהן סטרטין, טורקא-סטרטין, בורשטיין, אליק, טולנא, סטאניסלב, קוסובה, לבוב ועוד. לאחר פטירתו של כל אדמו”ר נוספו סניפים והתפצלויות רבות לחסידות סטרטין.
על חסידות זידיטשוב:
חסידות זידיטשוב – היא חצר חסידית שקמה באמצע המאה ה-18 בעיר זידיטשוב שבגליציה. ראשון האדמו”רים בשושלת היה רבי צבי הירש מזידיטשוב.
אביו של הרב צבי הירש היה רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין (בערך ת”ק -א’ באדר תק”ס), נכד התוספות יום טוב ותלמיד החוזה מלובלין. התגורר בכפר ספרין. היו לו חמישה בנים שהתפרסמו כצדיקים: רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי משה מסמבור, רבי ישכר בעריש מזידיטשוב, רבי אלכסנדר סנדר מקומרנה ורבי ליפא מסאמבור. יש המציינים את החמישה בראשי תיבות “במסל”ה נעלה”, (בעריש, משה, סנדר, ליפא והירש).
המסורת החסידית מספרת כי מנהגו של האדמו”ר הראשון היה שבשעת הטיש ישבו עשרות חסידים לבושים בבגדי לבן, בניגוד למנהג בחסידויות אחרות, כמו חסידות קוסוב, שם התייחד האדמו”ר בלבוש הלבן ושאר החסידים לבשו שחורים. את מנהגו הסביר כך: “קאסוב בבחינת מלכות, ואצל מלכות כתוב ‘ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו’, אצלינו בזידיטשוב שולט בחינת נבואה, ואצל נבואה כתוב ‘ומי יתן כל עם ה’ נביאים'”.
חסידות זידיטשוב השפיעה על חצרות רבות בגליציה והונגריה, אשר אדמו”ריהן היו תלמידי או צאצאי אדמו”רי זידיטשוב. בהן: חסידות ספינקא, חסידות טאש, חסידות קוסון, חסידות קומרנה, חסידות קאליב, חסידות בורשטין, חסידות רוזלה, חסידות דולנה, חסידות דרוהביטש ועוד.
כשהיה בנו של הצדיק ר׳ יצחק אייזיק מזידיטשוב סמוך על שלחן חותנו, הצדיק ר׳ אברהם מסטריטין, ראה שחותנו מאריך הרבה בשירות ותשבחות אחר הדלקת נר חנוכה, בכל לילה ולילה.
תמה מאד על אביו הצדיק שכל ההדלקה עם הברכות והמזמורים נגמרים אצלו במשך רבע שעה, ושאל אותו על כך.
השיב לו אביו בחרדת קודש:
— באמת מעשה נסים הוא שבשעה שאני מברך על הנרות איני נשרף יחד עמהם, ואתה רוצה שאתעכב אצלם כמה שעות?
3
הקדמה – על חסידות שטפנשט:
חסידות שטפנשט היא חצר חסידית מבית רוז’ין שפעלה בעיר שטפנשט ברומניה בין השנים 1933-1852 תחת הנהגת רבי מנחם נחום פרידמן (בנו של רבי ישראל מרוז’ין) ובנו, רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בשנת תשכ”ט (1969) הועבר קברו של רבי אברהם מתתיהו מרומניה לבית העלמין נחלת יצחק, ומאז הוא משמש מוקד עלייה לרגל למתפללים רבים.
רבי מנחם נחום פרידמן היה בנו הרביעי של רבי ישראל פרידמן מרוז’ין. הוא נולד בשנת תקפ”ג (1823) ונקרא על שם אבי סבתו, רבי מנחם נחום טברסקי (“המאור עיניים”). בשנת תרי”ב (1852), לאחר פטירת אביו, הוא הוזמן לכהן ברבנות בעיירה שטפנשט, שם הקים חצר חסידית. הוא לא הרבה באמירת דברי תורה, אך נהג בפאר והדר כמנהג אביו וזכה להערצת חסידיו. בביתו המפואר נבנה חדר שכונה “חדר המשיח” והונחו בו כתר זהב וכלים יקרים נוספים. הוא נפטר בי”ד בכסלו תרכ”ט (1868) בגיל 46 ונקבר ביאשי. את מקומו מילא בנו, רבי אברהם מתתיהו.
באחד מימי החנוכה נכנס פתאום הצדיק ר׳ נחום משטיפינשט, בנו של הצדיק הרוזיני, לבית מדרשו, וראה שאילו אנשים יושבים ושוחקים במשחק ה״דמקה”, כמנהג העולם בחנוכה.
האנשים בראותם כי רבם נצב עליהם, נבהלו מאד. פתח הצדיק ואמר:
— הידעתם את כללי משחק זה?
שתקו האנשים.
אמר להם הצדיק:
— צא ולמד ממשחק הדמקה כמה וכמה דרכים בעבודת השם:
- נותנים אחד, בשביל לקחת שנים.
- שני צעדים בבת אחת אסור ללכת.
- הולכים רק למעלה, ולא למטה.
- כשמגיעים למעלה, אפשר כבר ללכת לכל מקום שרוצים.
-
credit:shutterstock.com