credit:shuttrestock.com כפר בפולין
סיפורי חסידים – מכתבי הרב זוין – פרשת בחוקותי – על מידת הביטחון – על הפסוק מההפטרה – "ברוך הגבר אשר יבטח בד' והיה ד' מבטחו" ( ירמיה יז, ז)
מעשה שציוו להבעש״ט מן השמים שיסע לכפר פלוני ללמוד מידת הבטחון, וללמד לעם מוסר. לקח הבעש״ט את תלמידיו, ונסע אתם לאותו כפר.
התאכסנו אצל המוכסן מהכפר. המוכסן היה איש זקן ונשוא־פנים. וקיבלם בסבר פנים יפות, ושמח מאוד על האורחים שבאו אליו.
למחר, בשעת עמידתם בתפילה, ראו שבא שוטר אחד משוטרי אדון הכפר, ובידו מקל עבה, ודפק שלוש פעמים במקלו על השולחן, והלך לו.
החרישו האורחים, ולא ידעו למה ירמוז השוטר בדפיקותיו. הסתכלו בבעל־הבית, והנה הוא שמח כבראשונה. אחרי בעבור חצי שעה, אחרי התפילה, בא עוד פעם אותו השוטר, ודפק שוב ג׳ פעמים על השולחן. והלך לו. שאל הבעש״ט את בעל־הבית, מה פשר הדפיקות?
אמר לו:
- זוהי התראה, שאני צריך היום להביא להאדון דמי־חכירות הכפר.
- כבה הוא עושה שלוש פעמים, ואחר הפעם השלישית אם אין מביאים לו הכסף, לוקח האדון בשביה את המוכסן עם כל בני־ביתו.
אמר לו הבעש״ט:
- בפניך הלא ניכר, בי הכסף הדרוש יש לך, ועל־כן לך קודם הסעודה ותן את הכסף לאדון, ואנחנו נחכה לך עד בואך, ואחרי־כן נשב אל השולחן לסעוד במנוחה.
ענה לו בעל־הבית:
- לעת־עתה אין לי אפילו פרוטה אחת, אך מסתמא יזמין לי השי״ת.
- נאכל איפוא ונשתה בלא חפזון, כי יש לי שהות עוד שלוש שעות.
וישבו כולם לאכול, והאריכו בסעודתם. ובפני בעל־הבית לא היה ניכר כלל אם צריך הוא לכסף או לא.
כתום הסעודה בא השוטר בפעם השלישית ודפק על השולחן, ובעל־הבית לא קם ולא זע.
בירכו בולם ברכת־המזון באריכות ובמתינות, ולא בחפזון, ואחרי־כן לבש בעל־הבית בגדי־שבת, חגר חגורתו הרחבה, ואמר:
- עתה אלך לתת דמי־החכירות לאדון.
שאלהו הבעש״ט עוד פעם:
- האם יש לך מעות כל צרכך?
השיב בעל־הבית:
- עדיין אין לי אף פרוטה, אבל בוודאי יזמין לי השי״ת.
נפטר מהם והלך לדרכו. והבעש״ט עם התלמידים התיצבו על המרפסת ללוותו בעיניהם, ולראות מה יהיה בו. ויהי בעמדם כה, ראו והנה עגלה משרכת דרכה נגד בעל־הבית. והבעש״ט ראה מרחוק, כי בעל־הבית עמד אצל העגלה ודיבר איזו דברים עם האורח הנוסע, ואחרי־בן הלך הלאה לדרכו, וגם העגלה התנהלה לאט לדרכה.
אחר־ כך ראו, שהעגלה עמדה, והנוסע קרא לבעל־הבית שיחזור אליו, ומשחזר ובא בעל־הבית לנוסע מנו ביניהם מעות.
כאשר קרבה אחר־כך העגלה אל המקום אשר עמדו שם הבעש״ט ותלמידיו שאלו את האורח הנוסע:
- מה היה לך עם בעל־הבית, שהחזרת אותו מדרכה ונתת לו מעות?
השיב להם הנוסע:
- הצעתי לפניו עסק: שאקנה ממנו היי״ש שיעשה בחורף הבא.
- מתחילה לא השתוויתי עמו במקח, ואחרי שראיתי כי הוא מתעקש ועמד במקחו והלך לו לדרכה ואני ידעתי כי הוא איש ישר ונאמן,
- הוכרחתי לתת לו כמה שדרש. ולא יכולתי לדבר עמו הרבה, כי אמר שצריך ללכת להאדון לתת לו דמי־חבירה.
אז אמר הבעש״ט לתלמידיו:
ראו כמה גדול כוח הבטחון!