ומדוע תתנשאו

(במדבר טז, ג)

בזמן נשיאותו של “החוזה מלובלין” בתור רבי, שימש בלובלין ברבנות הגאון ר׳ עזריאל הורביץ ז״ל, אשר לרוב חריפותו היה נקרא בשם “ראש הברזל”. והיה דרכו של הגאון ר, עזריאל להציק לרבי בשאלות, והעיקר היה מקנטרו בטענה, שהוא עצמו הרי יודע שאיננו רבי, ואף־ על־פי־כן הוא “ממשיך עדה” ומדריך אחרים בהנהגותיו. והשיב לו פעם הרבי:

מה אוכל לעשות, אם הם נוסעים מעצמם אלי?

אמר לו הגאון:

בשבת הבאה יפרסם לפני הקהל שאיננו רבי, ואז יעזבוהו ויחדלו לנסוע אליו.

עשה הרבי כעצת הרב. בשבת הבאה השפיל את עצמו בשברון־רוח לפני קהל החסידים, ואמר שהוא פחות־הערך מאוד וכו’.

ברם, דברי הרבי הלהיבו את החסידים להכניס גם בהם מידת הענווה ונתדבקו אליו עוד יותר.

כשהרבי עם הגאון התראו שוב, סיפר הרבי לגאון שקיים את עצתו, ולא הועילה כלום.

אמר לו הגאון:

  • מדרכי החסידים לאהוב ענווה ולהתרחק מגאוה, ועל־כן יגיד להם כבודו כי הוא מהצדיקים האמיתיים, ואז יעזבו אותו וישובו לבתיהם.

והשיב לו הרבי:

  • אמנם אינני רבי, אבל גם שקרן אינני, ואיך איפוא אוכל לומר עלי שאני צדיק אמיתי?