credit :shutterstock.com
בראש חודש אלול מתחילים לתקוע בשופר בכל יום.מקור הדבר ב״פרקי דר׳ אליעזר״: ״…ובראש חודש אלול אמר הקב״ה למשה “עלה אלי ההרה”(שמות כד יב), והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר, שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקב״ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז ו): “עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שופר”, ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה”1 .
הלשון, כמו שהוא לפנינו, מורה, שהתקנה היתה לתקוע בראש חודש בלבד, ולא בכל החודש.
וב״המנהיג״2: ״לכך התקינו לתקוע בר״ח אלול בכל שנה ושנה, והצרפתים עושים אף משם ואילך״.
הרי מפורש, שהתקנה היתה על ראש חודש בלבד.
אולם הטור3 העתיק: ״התקינו… בכל שנה ובכל החודש״. הרד״ל4 הוכיח, שגירסת הטור היתה ״מראש (במ׳ ולא בב׳) חודש״. ב״רוקח״5 מפורש, שהתקנה היתה לתקוע ארבעים יום, עד יום הכיפורים, על שם ארבעים יום אחרונים שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום עד יום הכיפורים, כדי שלא יטעו עוד בעבודה זרה, ״ובזו המלכות אין תוקעין כי אם עד ראש השנה״. בבעל המאור וברא״ש6 ובטור הביאו תוספת טעם לתקנת התקיעות באלול: ״כדי לערבב השטן״7. הטור הביא עוד טעם: לעורר לתשובה, שנאמר (עמום ג ו): ״אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״7. ויש שנתנו סמך לדבר מן המקרא (תהלים פא ד): ׳׳תקעו בחדש שופר״, היינו חודש שלם9.
מאימתי תוקעים:
מיום ראשון של ראש חודש או מיום שני? נחלקו בדבר, המהרש״ל10 כתב: מיום ראשון. טעמו: אלול לעולם חסר, ואם כן ארבעים היום מאלול עד יום הכיפורים לא תמצא מבלעדי היום הראשון11. ויש סוברים: מיום שני של ראש־חודש12. טעמם: בתוספות13 מבואר, שאותה שנה שמשה עלה למרום היה אלול מעובר, ואם כן עלה בא׳ באלול ולא בל׳ באב. ויש שאמרו סמך: ׳׳תקעו בחודש שופר״, וחודש סתם הוא שלושים יום.
כ״ח של אלול (שבערב ראש השנה אין תוקעים) ושני ימים של ראש־השנה14. נוהגים: מיום שני.
בערב ראש־השנה אין תוקעים15. ושני טעמים לדבר: לערבב השטן, שלא ידע מתי ראש־השנה16; להפסיק בין תקיעות רשות ובין תקיעות של חובה17. בביאור הגר״א כתב מקור לדבר בציון קצר של מראה־מקום: ׳׳פסחים ק א׳׳18. כוונתו: בפסחים שם מבואר שמי שיושב ואוכל בערבי שבתות וימים־טובים וקידש עליו היום, ׳׳פורס מפה ומקדש״. פריסת המפה היא הפסקה בין אכילת רשות לאכילת מצוה19. הרי שיש להפסיק בין רשות למצוה.
1. פרק מ״ו.
2. הלכות ד״ה, אות כד.
3. סימן תקפא.
4. בפירושו לפרקי דר׳ אליעזר, שם.
5. סימן רח.
6. סוף ראש השנה.
7. וראה ברד״ל שם ובהערות למחזור ויטרי עמוד 361.
8. וראה שם ב׳׳בית יוסף״ ובב״ח.
9. ״מנהגים״, טירנא.
10.״חכמת שלמה״, שבת, פט א.
11.וכן כתבו: בשו״ת ״משאת בנימין״, סימן ב: ה״לבוש״, סימן תקפ״א; ועוד.
12.״מגן אברהם״, תקפא, ס״ק ב: ״אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני״.
13. בבא קמא, פב א.
14. וראה בארוכה בקונטרס אחרון להשלמת שו״ע הרב שבשו״ת ״דברי נחמיה״ להר״נ מדובראוונא, סוף אורח־חיים.
15. ״מנהגים״; רמ״א בשו״ע, תקפא ג.
16. ״מנהגים״; ״מגן אברהם״.
17. לבוש, ט״ז ו״מגן אברהם״.
18. ס״ק כז.
19. ראה שם ברשב״ם ותוספות.