כיצד נוהגים במלחמה בשבת?
״תנו רבנן: אין צרין על עיר של עכו״ם פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: עד רדתה, אפילו בשבת״1.
וברמב״ם2: ״צרין על עיירות העכו״ם שלשה ימים קודם לשבת, ועושין עמהן מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת עד שכובשין אותה, ואף על פי שהיא מלחמת הרשות, מפי השמועה למדו ׳עד רדתה׳ ואפילו בשבת, ואין צריך לומר במלחמת מצוה, ולא כבש יהושע יריחו אלא בשבת״3.
בירושלמי3 מבואר, שבמלחמת חובה מותר אפילו להתחיל בשבת (״הדא דתימר במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת״). כיבוש יריחו בשבת, שהזכיר הרמב״ם, מבואר בירושלמי5: ״שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, כדכתיב ׳כה תעשה ששת ימים׳, וכתוב ׳ביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים״׳.
ובילקוט יהושע6: ׳׳כתיב ׳אפרים מעוז ראשי׳, אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת, אמור לו הקב״ה אמר לו, שנאמר ׳וסבותם את העיר וגו׳ כה תעשה ששת ימים וגו׳ וביום השביעי׳ וכו׳, ואין שבעה בלא שבת. אמר ר׳ שמעון בן חלפתא: ועוד דבר אחד עשה מדעתו שלא אמר לו הקב״ה, כיון שכבשה בשבת אמר יהושע: שבת קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קודש״7.
בעיית המלחמה בשבת העסיקה את ישראל עוד בימי החשמונאים. ״…ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת — והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה (של המערה) – ויפלו עליהם ביום השבת ויהרגו כל אשר במערה – ויועצו כולם ביום ההוא לאמר אם הלחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם״8.
ובתוספתא בעירובין9: ״גוים שבאו על עיירות ישראל יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. אימתי, בזמן שבאו על עסקי נפשות. לא באו על עסקי נפשות, אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. באו על עיירות הסמוכות לספר, אפילו ליטול את התבן אפילו ליטול את הקש, יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת״.
ושוב: ״בראשונה היו מניחין את זיינן בבית הסמוך לחומה, פעם אחת חזרו עליהם והיו נדחקין ליטול את זיינן והרגו זה בזה, התקינו שיהא כל אחד ואחד מחזירו בביתו׳׳. הובאו הדברים להלכה ברמב״ם10 ובטור ושלחן ערוך11. ״יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות״12. הוסיף הרמ״א: ״ומכל מקום הכל לפי הענין״.
1.שבת, יט א. הברייתא היא בתוספתא עירובין, פ״ב. בהוצאת צוקרמאנדל: במקום. ״שמאי אומר״ – ״הילל הזקן דורש״.
2.שבת, פ״ב הכ״ה.
3.וראה מלכים, פ״ו הי״א.
4.שבת, פ״א ה״ח.
5. שם.
6. רמז טו.
7. וראה ״הירושלמי כפשוטו״ להר״ש ליברמאן, עמוד 59.
8. חשמונאים א, ב; וראה עוד חשמונאים ב, טו.
9.פרק ג הובאה בבלי ערובין מה א
10. שבת, פ״ב.
11 . אורח חיים, סימן שכט.
12. שלחן ערוך, שם, בשם ״תרומת הדשן״.