ישראל – נוף גלילי – credit :shutterstock.com
כלום ובאיזו מידה יש בכוח המדינה להשפיע על קדושת הארץ להיות מושפעת ממנה?
קדושת הארץ, הרי יש לה קשר אמיץ עם בעלותם של ישראל על הארץ. בעלות זו, שנפסקה מאז חורבן בית שני, ובמשך קרוב לאלפיים שנה לא נתחדשה, עד זה היום עשה ה’ היא נפלאת בעינינו.
הקנין:
כשתימצי לומר, בעלות זו של דורנו, במידה חשובה יותר במובן הקנייני החוקי מזו שבימי עזרא.
׳״והביאך ה׳ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך — אבותיך (בימי יהושע) לא היה עליהם עול מלכות, ואתם (בימי עזרא) אף על פי שיש עליכם עול מלכות״ (ירושלמי שביעית פ״ו ה״א).
״׳עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית’. ׳עד יעבור עמך ה״ — זו ביאה ראשונה. ׳עד יעבור עם זו קנית׳ — זו ביאה שניה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל להיעשות להם נס (לבוא ביד רמה — רש״י) בימי עזרא, כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא״ (ברכות ד א). ולא הלכו אלא ברשות כורש, וכל ימי מלכות פרס נשתעבדו לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון (רש״י). כורש לא נתן לעולי בבל רשות אלא לעלות ולהתיישב ולבנות את העיר והמקדש. אבל לא נתן להם שלטון עצמאי, וכפופים היו למרותו ול״עול מלכותו״.
מה שאין כן עכשיו, החלטת האומות המאוחדות היא להקים שלטון יהודי עצמאי בארץ, שלא יהיה כפוף לשום ממשלה זרה.
הקדושה :
ובכן, כדי להבהיר את הבעיות הקשורות עם השאלה המוצגת, יש צורך לברר, ולו גם בקצרה, מהותה של קדושת הארץ בכלל.
שתי קדושות לארץ :
קדושה עצמית
קדושה על ידי בעלותן של ישראל
א.קדושה עצמית:
הקדושה העצמאית היא זו שהארץ מיוחדת להקדוש ברוך הוא, ומתייחסת אליו ״ואת ארצי חלקו״ (יואל ד, ב; ראה תנחומא במדבר יז) — ונקראת בשם נחלת השם (שמואל א׳ כו, יט, ירמיה טז, יח), והשכינה שורה בה (מו״ק, כה א ורש״י ד״ה ״שהיה כבר״; רש״י יונה א, ג). ואמרו ״חביבה ארץ ישראל, שבחר בה הקב״ה״ (תנחומא ראה ח).
הקב״ה ברא ארצות, וברר אחת מהן – זו ארץ ישראל, שנאמר: ״ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה׳ אלקיך בה״ (ותנחומא במדבר יז, וראה פרקי דר׳ אליעזר פי״ח). ולפיכך אין ארץ אחרת ראויה לבית המקדש ולשכון בה שכינה, אלא ארץ ישראל (וראה ספרי זוטא, נשא, ורמב״ן על התורה במדבר כא, כא).
ולכן אמרו, ״שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקה, שנאמר: ׳לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים׳״ (תוספתא ע״ז פ״ד; כתובות, קי ב). ואפילו לאחר מיתה חשובה הקבורה בארץ ישראל מפני קדושתה, שהקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח (כתובות קיא, א), שכל ארץ ישראל ראויה למזבח (אבות דר׳ נתן פכ״ו וראה מכילתא בא יב, א; וראה על קדושת הארץ ״כפתור ופרח״ פרק י ושו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ רלד).
תקופת הקדושה :
קדושה זו של הארץ היא משעת נתינתה אל האבות (״כפתור ופרח״ שם). ואמרו במדרש, שלפיכך נאמר ליצחק: ״גור בארץ הזאת״(בראשית כו, ג), לפי שיצחק היתה לו קדושת עולה תמימה, וכשם שהעולה היוצאת חוץ לקלעים נפסלת, אף יצחק אם היה יוצא לחוץ לארץ היה נפסל (בראשית רבה שם).
ויעקב אמר: ״ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלקים״ (בראשית כח, כא), שכל זמן שהוא בארץ ישראל יש לו אלוקה, וכשאינו בארץ ישראל דומה כאילו אין לו אלוקה (תוספתא עבודה זרה פ״ה: וראה רש״י בראשית יז, ח וראב״ע בראשית לג, יט), ולכן לקח אברהם את הגר מקץ עשר שנים לשבתו בארץ כנען (בראשית טו, יג) ולא בכל אותן השנים הרבות שהיה בפדן ארם, לפי שאין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין של עשר שנים, שמא משום עוון ישיבת חוץ לארץ היו עקרים (יבמות סד א ורש״י).
ואף על פי שבימי אברהם עוד לא נתקדשה הארץ (היינו שלא נתקדשה על ידי הכיבוש), מכל מקום ״חפצי הבורא היו בה, שהרי סולם שראשו מגיע השמימה היה קבוע בה״ (יראים השלם תי״ג: וראה ״תורה שלמה״ לרמ״מ כשר, בראשית טז, אות טו).
קדושה זו, כשם שהיתה קיימת לפני הכיבוש, כך אינה מתבטלת עם ביטול הכיבוש, היינו עם חורבן הבית. וכל מה שדנו חכמים בקדושה ראשונה, אם קדשה או לא קדשה לעתיד לבוא, כל זה אינו אלא בנוגע לחיוב המצוות התלויות בארץ בלבד. אבל קדושת הארץ כולה וטהרתה ומעלתה לחיים ולמתים והיותה נחלת השם, לא גרע ממנה דבר, לא בזמן גלות בבל ולא בגלותנו (״כפתור ופרח״ פ״י: וראה שו״ת מהרי״ט ח״ב יו״ד סימן כח, ותשב״ץ ח״ג סימן ר: וראה מבוא ל״שבת הארץ״ להגרא״י קוקפט״ו). וקדושת עולמים היא עד סוף כל ימות עולם, לא נשתנתה ולא תשתנה (שו״ת חתם סופר יו״ד סימן רלד).
ב. קדושה הבאה על ידי עם ישראל:
בקדושה שעל ידי ישראל נתקדשה הארץ פעמיים – בימי יהושע ובימי עזרא – ונקראות בשם קדושה ראשונה (חגיגה ג ב ובכמה מקומות) וקדושה שניה (יבמות פב ב: ירושה שניה, וראה שם ברש״י. וראה רמב״ם תרומות פ״א ה״ד ופירוש המשניות להרמב״ם עדויות פ״ח מ״ז). יש מהראשונים שמפרש שקדושה (או: ירושה) ראשונה היא של אברהם יצחק ויעקב, והשניה היא של יהושע (תוספות יבמות שם בשם ר״ח, וראה שם שדחו. בכסף משנה תרומות פ״א הכ״ו רצה לפרש כן אף בדעת הרמב״ם, וראה שו״ת מהרי״ט ח״א סימן כה שדחה).
ג. קדושה ראשונה (יהושע)
קדושת יהושע באה על ידי הכיבוש (רמב״ם תרומות פ״א ה״ו ובית הבחירה פ״ו הט״ז). ביארו אחרונים שלא היה צורך בקידוש מיוחד בפירוש, אלא שעל ידי הכיבוש ממילא נתקדשה למצוות התלויות בארץ (שו״ת דבר אברהם ח״א סימן י; חזון איש שביעית סימן ג אות א). מדברי רש״י במקום אחר נראה, שקדושת הארץ באה על ידי קדושת המקדש. שכן מיד אחרי הכיבוש והחילוק נבנה משכן שילה, והוא שפעל קדושת הארץ לחיוב תרומות ומעשרות (ראה רש״י בבא מציעא פט א, במקומות אחרים כתב רש״י טעמים אחרים לדבר. וראה רמב״ן ויקרא כו, מב).
קדושת ראשונה בטלה או לא בטלה:
נחלקו תנאים ואמוראים, אם קדושת יהושע (קדושה ראשונה) קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא — שאף בשעת חורבן הבית וגלות ישראל בימי נבוכדנצר לא בטלה הקדושה, או שקידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא.
רובם סוברים, שקדושה זו בטלה עם החורבן והגלות, ולמדו מהכתוב: ״ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון״ (נחמיה ח, יז) — אפשר בא דוד ולא עשה סוכות עד שבא עזרא ? ! אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה (ערכין לב ב; סדר עולם פרק ל, ושם: נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות). וזהו שאמר הכתוב: ״כי לא עשו וגו’״, שמה שעשו עכשיו, היינו קדושת הארץ, לא עשו מימות יהושע (רש״י שם). הרי שקדושת יהושע בטלה.
ועוד, שנאמר: ״והביאך ה׳ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה״ (דברים ל, ה), מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. הרי שקדושה ראשונה בטלה (ערכין שם, וראה סדר עולם שם).
וכן אמרו: ״אשר ירשו אבותיך וירשתה״ — ירושה ראשונה ושניה יש להם (סדר עולם שם: יבמות פב ב), שבגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ, ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה (רש״י נדה מ ב).
לדעה זו, כרכים שכבשו עולי מצרים, ולא כבשו עולי בבל, פטורים ממעשרות ושביעית מן התורה (חגיגה ג ב ויבמות טז א, בדעת ר׳ אליעזר ור׳ טרפון ור׳ אלעזר בן עזריה. וחולין ו ב, ז א בדעת ר׳ מאיר ורבי ועוד. סתם משנה בשביעית פ״ו מ״א, ראה שם בר״ש ורע״ב. וראה פירוש המשניות להרמב״ם חלה פ״ד מ״ח ורע״ב שם בדעת רבן גמליאל שם).
ויש חולקים וסוברים, שקדושה ראשונה לא בטלה, ודורשים הכתוב ״אשר ירשו אבותיך וירשתה״: כיון שירשו אבותיך ירשת אתה באותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש (ערכין לב ב ורש״י. וראה סמ״ג עשין קלג בשם ר״י בתשובה, דעת ירושלמי שביעית פ״ו ה״א).
לדעה זו, כרכים שכבשו עולי מצרים, ולא כבשו עולי בבל, חייבים במעשרות מן התורה (רב יהודה אמר שמואל בבבא בתרא נו א, וראה שם בתוספות ד״ה ״חייב״).
להלכה, פסקו כמעט כל הפוסקים, שקדושה ראשונה בטלה (רמב״ם בית הבחירה פ״ו הט״ז; ראב״ד תרומות פ״ג הי״ג. כפתור ופרח פ״ג. ס׳ התרומה, הלכות א״י; טור יו״ד ריש סימן שלא, ועוד). דעה יחידית ישנה, שקדושה ראשונה לא בטלה (בעל העיטור אות פ פרוזבול, בשם רב קרובנו החסיד).
ד. קדושה שניה (עזרא)
משעלו עולי בבל בימי עזרא נתקדשה הארץ קדושה שניה. קדושה זו באה על ידי החזקה שהחזיקו בה ישראל, ולא בכיבוש (רמב״ם בית הבחירה פ״ו הט״ז), וכיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה (רמב״ם תרומות פ״א ה״ה, על פי ירושלמי שביעית פ״ו ה״א: ראשון ראשון קנה).
פשטות לשון הרמב״ם (בית הבחירה, שם) מורה שעצם החזקה פעלה הקדושה בארץ. אלא שהרדב״ז (תרומות שם) כתב, שקידשוה עולי בבל בפה בפירוש (וראה המאירי למגילה, המשנה הט״ז: ״במאמר ובחזקה״). אגב, המאירי סותר את עצמו: במגילה האריך לבטל הסברה שקידשוה ב״שתי תודות ושיר״, כדרך שמקדשים תוספת העזרות, ואילו בחגיגה (ג ב) ובחולין (ו ב) כתב כך בעצמו.
קדושת עזרא לחיוב המצוות התלויות בארץ:
קדושת עזרא לחיוב המצוות התלויות בארץ נחלקו בה אם היא מן התורה או מדרבנן. יש סוברים שהיא מן התורה: ״אשר ירשו אבותיך וירשתה, הקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה״ (ירושלמי שביעית פ״ו ה״א. אולם להר״י בסמ״ג, עשין קלג, נראה שר״ל מדבר תורה מקדושה הקודמת). או: ״מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו״ (סדר עולם פ״ל, וערכין לב ב).
אף הלימוד מפסוק זה, שירושה ראשונה ושניה יש להם ושלישית אין להם, שקדושת עזרא לא בטלה (ראה להלן), הרי הוא מוכיח שקדושת עזרא היא מן התורה. ולא עוד אלא שיש מהראשונים שמפרשים אפילו דעת הסוברים בירושלמי, שמאליהם קבלו עליהם בימי עזרא את המעשרות, שמאליהם קבלו לקדש את הארץ במעשרות, שיכולים היו להניחה ולבלי לקדשה. אבל מאחר שקידשו, היא מקודשת מן התורה (תוספות יבמות פב ב: ר״ש שביעית פ״ו מ״א; פי׳ הגר״א לירושלמי שביעית שם).
ויש סוברים שלא נתקדשה בימי עזרא לתרומות ומעשרות אלא מדבריהם. ומאליהם קבלו עליהם את המעשרות, שנאמר: ״בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו וגו׳ ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ וגר ומעשר אדמתנו ללויים וגו׳״ (נחמיה י, א-לח). הרי שהיתה זו קבלת עצמם (ירושלמי דמאי פ״ג ה״ד ובכמה מקומות. וראה מהרי״ט ה״א סימן כה, שהוכיח בכמה ראיות שכוונת הירושלמי שאף אחר קבלתם היא מדרבנן, ולא כתום׳ ור״ש. וראה ס׳ ״ניר״ לירושלמי שם ו״מראה פנים״ שם ויבמות פ״ז ה״ג). וכן אמרו, שבין הדברים שגזרו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה עמהם היה אף חיוב המעשרות בבית שני(ירושלמי ברכות פ״ט ה״ה ובראשית רבה פ׳ ויחי, וראה רש׳׳י מכות כג ב ור׳׳ש שביעית פ״ו מ״א).
“ביאת כולם״ האם הוא חסרון בקדושת הארץ?
ולמה באמת לא נתחייבו בימי עזרא במעשרות מן התורה? הרמב״ם מסביר: ״לפי שלא עלו אז כל ישראל, ואין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בזמן שכל ישראל שם, שנאמר: ‘כי תבואו’, בביאת כולכם, כמו שהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שניה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתם״ (תרומות פ״א הכ״ו).
בעצם בחלה הוא שנאמר: ׳בבואכם׳, ודרשו: בביאת כולכם אמרתי(כתובות כה א). אלא שלהרמב״ם למדים תרומה מחלה, שאף חלה תרומה היא (״כסף משנה״ שם. וראה מהרי״ט ה״א סי׳ כה); או לפי שבשביעית נאמר: ‘כי תבואו’, ופירשו: בביאת כולכם, כמו בחלה, ומעשרות תלויים בשנות השמיטה, וממילא אף הם אין חיובם מן התורה, אלא בביאת כולכם (חידושי רבנו חיים הלוי, שמיטה ויובל פי״ב הט״ז, וראה צל״ח ברכות לו א, ושו״ת ״משיב דבר״ להנצי״ב יו״ד סי׳ נ).
חסרון זה של ״ביאת כולכם״ הוא חסרון בקדושת הארץ, שלענין תרומות ומעשרות ושמיטה לא נתקדשה הארץ מן התורה (שו״ת מבי״ט ח״ב סי׳ סה, וכן כתב בחידושי רבנו חיים הלוי שם. אולם ב״אבן האזל׳׳, בבית הבחירה שם, סובר שאין זה חסרון בקדושת הארץ, אלא תנאי בחיוב תרומות ומעשרות שתהיה ביאת כולכם. ועי׳ בסוף המאמר נפקא־מינה ביניהם). אבל לענין איסור כלאים וחיוב מתנות עניים אף לדעה זו נתקדשה מן התורה (חזון איש, שביעית, צ״ג אות ט).
הראב״ד חולק על כל דין זה של ״ביאת כולכם״, וסובר שלא נאמר אלא בחלה בלבד (בהשגות, תרומות שם).
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים, שבימי בית שני נתנו תרומות ומעשרות ושביעית מדבריהם (רמב״ם תרומות שם ובית הבחירה שם. וראה שו׳׳ת הרמב״ם, הוצאת פריימן, סי׳ קלב וסי׳ שנב).
ויש סוברים, שמן התורה נתחייבו (הראב״ד שם; ס׳ התרומה, הלכות א״י: תוספות יבמות פב ב, ועוד. וראה ביאור הגר״א יו״ד סי׳ שלא ס״ק ו).
קדושת עזרא קידשה לעתיד לבוא או לא?
אף בקדושת עזרא נחלקו אם קידשה לעתיד לבוא, לאחר גלות טיטוס, או שנתבטלה הקדושה עם הגלות.
יש סוברים, שקידשה לעתיד לבוא, שנאמר: ׳אשר ירשו אבותיך וירשתה׳ – ירושה ראשונה ושניה יש להם, שלישית אין להם (סדר עולם פ״ל; יבמות שם), שבימי יהושע ועזרא הוצרכו לירש הארץ ולקדשה, אבל לעתיד לבוא לא יצטרכו שוב לקדשה, שכבר היא קדושה ועומדת (רש״י שם ונדה מו ב).
הרמב״ם נתן טעם לדבר, למה קדושה ראשונה בטלה וקדושה שניה לא בטלה: קדושה ראשונה באה מפני הכיבוש, וכיוון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית. ועזרא לא קידשה בכיבוש, אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא הוא מקודש היום, אף על פי שנלקחה הארץ ממנו(בית הבחירה פ״ו ה ט ״ז).
כח הכיבוש – וכח החזקה:
נתחבטו המפרשים: במה גדול כח החזקה מכח הכיבוש? (ראה ״כסף משנה״ שם ועוד). והאחרונים ביארו: כיבוש נבוכדנצר בא וביטל כיבוש יהושע, מה שאין כן חזקה שהחזיקו מיד כורש מלך פרס, שנתן להם רשות להחזיק. וחזקה שהיא מדעת הנותן, אין כיבוש יכול לבטל אותה (תוספות יו״ט עדיות פ״ח מ״ז: ״מלא הרועים״, ערך קדושה ראשונה, אות ט. וראה שו״ת ״דבר אברהם״ ח״א ס׳ י שהקשה על פירוש זה).
ויש שביארו: קדושת עזרא היתה על ידי קידוש מפורש בפה, וזה אינו מתבטל. מה שאין כץ קדושת יהושע, שהיתה על ידי הכיבוש בלבד (רדב״ז תרומות פ״א הכ״ו. וראה עוד על טעם הרמב״ם: שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ רלג; צל״ח ברכות ד א; שו״ת שאילת דוד להר״ד מקארלין בחידושי שביעית שבסוף ח״א: שו״ת דבר אברהם שם: אבן האזל, זכייה ומתנה פ״א ה״א ובית הבחירה סוף פ״ו, ועוד).
ויש סוברים שאף קדושת עזרא בטלה בגלות טיטוס (ר׳ יוסי בנדה מו ב, וראה יבמות פב ב רבנן ביבמות שם, וריש לקיש שם).
קדושת שניה להלכה :
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים, שקדושה שניה לא בטלה (רמב״ם שם, אלא שסובר שמכל מקום תרומה בזמן הזה מדרבנן, לפי שאף בימי עזרא היה מדרבנן מחמת חסרון ״ביאת כולכם״; הראב״ד, איסורי ביאה פ״ב ה״ב, ותרומות פ״א הכ״ו, וסובר תרומה בזמן הזה מדאורייתא; טור יו״ד סי׳ שלא; ״יראים״ עמוד זרעים, סי׳ קפז; כפתור ופרח פ״ג; המחבר בשו״ע יו״ד סי׳ שלא, וסובר כהרמב״ם; רמ״א שם בשם ״יש חולקין, וסובר דאורייתא: ״אך לא נהגו כן״).
ויש פוסקים, שאף קדושה שניה בטלה (ס׳ התרומה, הלכות א״י: שלטי גבורים קדושין פ״א; אור זרוע ע״ז סי׳ רצט בשם רבנו שמחה: תשב״ץ ח״ג סי׳ קצט).
קדושת הארץ בימינו:
הבעיות בנוגע לקדושת הארץ, המתעוררות בקשר עם המצב כיום – הן ביחס לכל שלוש הקדושות האמורות למעלה: העצמית, הראשונה והשניה.
קדושה העצמית:
קדושה זו, מכיון שבאה עם הבטחת הארץ לאבות בברית בין הבתרים, הרי מידת הדין נותנת שמקום חלותה הוא בגבולות הארץ, כפי שהובטחה להאבות.
מבחינת הקדושה העצמית של הארץ אין מקום לחייבה בתרומות ובמעשרות ובשאר הדינים התלויים בכיבוש. אבל ישנם כמה דינים שאינם תלויים בכיבוש ואינם נוהגים אלא בארץ, ואלה קשורים בארץ מצד קדושתה בעצמה.
והרי מצוה יסודית ועיקרית: הישיבה בארץ. לדעת הרמב״ן זוהי מצות עשה מן התורה הנוהגת לדורות, אף בזמן הגלות: וישבתם בה (במדבר לג, נג), וישבת בארצך (דברים יב, כט), והוא מונה מצוה זו במנין התרי״ג (הוספות הרמב״ן לספר המצוות, מ״ע ד, ובפירושו על התורה במדבר שם). אפילו הרמב״ם, שלא הכניס מצוה זו במנין המצוות, מודה שמצוה רבה לדור ולישב בארץ ישראל אף בזמן הגלות, ולו גם מדרבנן (״פאת השלחן״, סי׳ א ס״ק ח). מצוה זו, של הישיבה בארץ, איננה מפני קיום המצוות התלויות בארץ, אלא מפני קדושתה מצד עצמה (וראה שו״ת מהרי״ל ח״ב סי׳ כח, ועוד).
קדושה ראשונה (כיבוש יהושע) :
היא הרי נתבטלה עם חורבן בית ראשון. קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא.
קדושה שניה קדושת עולי בבל:
האם כשם שנתקדשה הארץ בימות עזרא, לא מחמת כיבוש אלא מחמת החזקה שהחזיקו בה עולי בבל, אולי כך יש בכוח חזקת המדינה של עכשיו לקדש את ארץ ישראל קדושה של תורה?
והרי במובן השלטון והעצמאות חזקה זו תהיה, ברצות השם, יותר גדולה מזו של עולי בבל, וקיצוץ השטח של הארץ אינו מפריע לקדושה הבאה על ידי חזקה. וכך אמרו בירושלמי: ״אבותיכם (בימי יהושע) לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה, אבל אתם בימי עזרא, ראשון ראשון קונה ומתחייב״(שביעית פ״ו ה״א).
ובכן, לשיטת הסוברים שהקדושה השניה אף היא בטלה עם גלות טיטוס, אולי תתחדש עכשיו עם הקמת המדינה?
שאלה מעין זו עוררה מחלוקת בנוגע לכיבושי מלכי חשמונאים. ר׳ יעקב עמדין בספרו ״מור וקציעה״ (סימן שו) סובר, שכל מה שכבשו מלכי חשמונאים בכלל גבולות עולי בבל ייחשב, וחלה עליהם קדושה שניה.
נחלק עליו בעל ״תבואות הארץ״(פרק א, הוצ׳ לונץ עמוד כא). והוכיח [בראיות] שקדושה שניה חלה על מה שהחזיקו עזרא ובני דורו בלבד, ולא על מה שנכבש אחר כך בזמן החשמונאים והורדוס וכדומה.
כשתימצי לומר, חזקת המדינה של עכשיו בנוגע לחלות קדושה חדשה, היא פחותה יותר מכיבוש החשמונאים, ומשני טעמים:
א קדושה שניה, לסוברים וכן להלכה שהיא מן התורה, הרי למדוה מפסוק: ״אשר ירשו אבותיך וירשתה – ירושה ראשונה ושניה יש להם״ (ראה למעלה), ואם קדושה זו נתבטלה, מנין לנו קדושה חדשה, שלא הוזכרה בתורה?
אפילו אם נאמר, שכיבוש החשמונאים פעל קדושה, הרי זה בכלל הקדושה השניה והמשכה, אבל קדושה חדשה אין לנו.
ב ראינו שהמאירי והרדב״ז פירשו, שקדושת עזרא לא באה ממילא על ידי החזקה, אלא שעולי בבל קידשוה בפירוש בפה (ראה למעלה). מסתבר, שבנוגע לקדושת פה לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ויקדש. בימי עזרא היו נביאים ואנשי כנסת הגדולה, ואף בימי החשמונאים היו סנהדרין ובית דין סמוכים, ואם הם קידשו, מנין לנו שאנו יכולים לקדש?
קיום מצות הישיבה כיום :
ולסיום שוב מצות הישיבה. הרי שכאן המדינה נותנת ערך מיוחד למצוה זו ביחס לכל הארץ שבתחומי המדינה.
הרמב״ן, שמונה מצות הישיבה בארץ בין התרי״ג, הרי כוללה יחד עם הירושה והכיבוש (ראה בדבריו בפירושו לסוף עקב ובהוספותיו לספר המצוות). מה טיבה של ירושה זו בזמן הגלות?
בשו״ת ״מרחשת״ (או״ח סימן כב) ביאר, שהמצוה מתקיימת בישיבה בצירוף קנין קרקע בארץ. הקנין הוא הירושה, והדירה — הישיבה. הסביר יותר בשו״ת ״ישועות מלכו״ (סימן סן) שעיקר המצוה של הירושה והישיבה הוא שנהיה ״כאדם העושה בתוך שלו״, ושהארץ תהיה ״תחת ירושתנו״ ולא שנבוא ״ביאה ריקנית״.
אמור מעתה, שלשיא של מצוה זו בכל שלימותה ובכל הדרה אי אפשר היה להגיע בכל משך זמן הגלות עד עכשיו, עם הקמת המדינה, בין באיכות – מבחינת הבעלות העליונה על הארץ ושחרורה המלא, ובין בכמות – מצד ההיקף הגדול של שטחי הארץ המשתחררים.
ודבר שאין צריך להיאמר הוא, שכל אלה שמסייעים ושיסייעו בהחזקתה שימורה וקיומה הרי הם משתתפים בקיומה של אותה מצוה, השקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ראה ספרי דברים יב, כט: תוספתא ע״ז פ״ה: רמב״ן ויקרא יח, כה).