מאמר בחסידות – פרשת שמות

credit:shutterstock.com

אילוסטרציה : של המח מהות החי.


״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״

מן הפרשה 


״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״[1] – זוהי פתיחה לכל הספר שמות.

אחד מהדברים שבשבילם, כפי שאמרו חז״ל, נגאלו ישראל ממצרים, הוא: “שלא שינו את שמם”[2]  .

וזהו שנאמר : “ואלה שמות” וגו’ כלומר: בשמות הללו באו מצרימה, ובשמות הללו יצאו ממצרים. לא שינו את שמם.

ומהו היתרון הגדול בזה שלא שינו את שמם?

השם של הדבר הוא בעצם מגדיר את מהותו של הדבר.

וזו היתה חוכמתו של אדם הראשון, שהתורה מיחסת לו את התכונה של : “ויקרא האדם שמות” וגו׳3.

הוא ידע את מהותו של כל דבר, והוא ידע כיצד מהותו של אותו דבר נגדר בשם המתאים לו.

ובפרשתנו בהמשך כשמשה שואל את הקב”ה : “… ואמרו לי מה שמו? מה אמר אליהם? “[3] – כוונתו לומר: אם בני ישראל ישאלו אותי להגדיר מהותו של האלקים, מה אשיב להם?

אבל באמת הקב״ה הוא למעלה מכל הגדרה. אין לבני אדם שום השגה ושום ידיעה במהות ד׳. אנחנו יודעים רק מציאות השם.

זוהי המקום שאליו יכולים בני האדם להגיע עד ההכרה הברורה על מציאותו של השם, אבל לא במהותו.

וזו היא באמת תשובתו של הקב״ה למשה: “אהיה אשר אהיה”[4], כלומר: שאני תמיד נמצא – הכרה במציאותו – זוהי מבחינתם התשובה למהות שהם שואלים. הויה זוהי מציאות, ומציאות נצחית: היה, הווה ויהיה.

“שלא שינו את שמם”, כפי שנאמר – היינו: שלא שינו את מהותם, את עצמותם, את הכרתם והרגשתם.

אף בהיותם במצרים הכירו והרגישו תמיד שהם במהותם ובעצמותם בני ישראל: ראובן, שמעון וכו”.

“ואלה שמות בני ישראל” וגו׳ שבאו למצרים, וב״אלה שמות” יצאו ממצרים.


“ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה”[6].

מן הפרשה 


ממה שאמר משה שהוא גר והוסיף בארץ נכריה, לכאורה משמע שאפשר להיות גם גר שלא בארץ נכריה – אלא בארץ מולדת ?

כיוצא בדבר כתוב בספר בראשית בהבטחה של הקב”ה לאברהם נאמר : “כי־גר יהיה זרעך בארץ לא להם”[7]. ואף שם, ממשמע שנאמר “בארץ לא להם” שומעים אנו שיתכן להיות גר בארץ כן שלהם?

מהי ההוספה הזאת של “בארץ לא להם”?

אלא עד דרך המוסר אפשר לומר שהקב״ה הבטיח לאברהם שכאשר יהיו ישראל בארץ גלותם, וגם שנולדו בה וגדלו בה – הרי לא יתבוללו ולא יתאזרחו ולא ירגישו את עצמם כתושבים, אלא תמיד ירגישו את עצמם כגרים.

לעולם לא יתייאשו מן הגאולה, ותמיד ישאפו לשיחרורם מהגלות. וזוהי ההבטחה: ” דע תדע כי־גר יהיה זרעך בארץ לא להם”.

ואף כאן יתפרש כך – שמשה אמר : “גר הייתי בארץ נכריה”. הרגשתי את עצמי כגר, לא כתושב ואזרח קבוע.

ומכיוון ש״אתפשטותא דמשה בכל דרא”[8] דהיינו שיש בכל אחד ניצוץ מנשמתו של משה רבינו, לכן השריש בזה משה רבנו הכח בכל ישראל לדורותיו ולדורות הבאים שתמיד תהיה בקרבם הדעת וההכרה שגרים הם, גם כשנמצאים בארץ נכריה, אפילו כמה דורות .

ורק בביתם בארץ ישראל – ירגישו שייכים.


[1] שמות א, א.

[2] ויקרא רבה, פרשה לה

[3] ברשית ב כ

[4] שמות ג, יג.

[5] שם שם, יד.

[6] שמות ב, כב.

[7] בראשית טו, יג.

[8] תיקוני הזהר , קיב עמוד א – תניא פרק מב


credit:shutterstock.com

אילוסטרציה : מהגרים