שלחן־עורך:
אכילת צלי:
חילוקי מנהגים בסעודת ליל פסח הובאו במשנה[11]: “מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין”.
הטעם: שלא יהא נראה כאוכל קדשים בחוץ (“כי אם צלי אש” היא מצותה של אכילת הפסח).
“ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי”[12], ואפילו צלי קדר, שנתבשל בקדירה בלי מים[13]. ויש מהאחרונים שמתיר בצלי קדר, כיון שאין זה “צלי אש” של הפסח[14]. אפילו בשר עגל או עוף, כל דבר שטעון שחיטה, אף על פי שאינו מין הכשר לפסח, אסור לאכלו צלי במקום שנהגו שלא לאכול[15].
דג צלוי וביצים צלויות מותר לאכלן[16]. ולא עוד אלא שנהגו לאכול בסעודה זו ביצים זכר לאבילות, כי ליל תשעה באב חל תמיד באותו יום בשבוע שחל בו ליל פסח, ועוד: “זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן פסח”[17].
שחיטת “קרבן פסח” בערב פסח:
אגב: בכמה שו״ת באו שאלות על מקרים, שאנשים פשוטים היו מביאים לשוחט שה או גדי בערב פסח שישחוט להם “קרבן פסח”. לא נתכוונו אלא ל״מליצה”. ונתעוררה שאלה אם יש כאן חשש של קדשים בחוץ[18].
שתיית יין בסעודה:
בסעודה זו, שהיא בין כוס שניה לשלישית, מותר לשתות יין[19]. “ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי, שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה, או שמא ישתכר ויישן מיד”[20]. “והחכם עיניו בראשו לדעת שהלילה הזה כולו קדוש ויעשה הסדר בשמחה רבה”[21].
צפון:
פירוש המילה אפיקומן:
אפיקומן – שהוא ה״צפון” – הוא מלה יוונית, והוראתה: פרפראות ומגדים שאוכלים בקינוח סעודה[22]. ויש ש״גיירו” את המלה: “אפיקו מן”, כלומר: הוציאו והביאו מיני מתיקה[23].
בעצם ובראשונה הוזכר האפיקומן במובן שלילי: “אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן”[24], כלומר: אין מסיימים את סעודת ליל פסח באפיקומן, שאסור לאכול כלום אחר הפסח. בזמן הזה שאין קרבן פסח, נחלקו אמוראים אם אין מפטירין אחר המצה אפיקומן [25]. הלכה, שאין מפטירין, וגומרים את הסעודה בכזית מצה, ואינו טועם אחר זה כלום[26] – זכר למצה הנאכלת עם הפסח[27], או, זכר לפסח עצמו שנאכל על השובע[28]. בהמשך הזמן קראו לאותה פרוסת הכזית עצמה בשם אפיקומן[29], לפי שאחריה אסור להפטיר באפיקומן[30].
ונוהגים לכתחילה לאכול שני “כזיתים” אפיקומן, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו[31].
סוף זמן אכילת מצה:
ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נחלקו אם הפסח אינו נאכל אלא עד חצות או שנאכל כל הלילה[32], ומחלוקת זו שייכת אף אצלנו בנוגע לאכילת האפיקומן. ואף אכילת מצה העיקרית, זמנה תלוי בזמן הפסח[33], אלא שמכיון שהאפיקומן הוא מאוחר יותר, נסמך בשלחן־ערוך דין זה לאפיקומן: “ויהא זהיר לאבלו קודם חצות״[34]. ״ויהא זהיר״ – משמע, שאין ההלכה ברורה. מחלוקת הראשונים היא: להרמב״ם ועוד, מצה נאכלת כל הלילה, ולהרבה ראשונים – עד חצות. הדבר תלוי בשנים: א) הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה, או כר׳ עקיבא; ב) אם לר׳ עקיבא עשו על כל פנים מדרבנן סייג (“להרחיק את האדם מן העבירה”) עד חצות, כדרך שאמרו בקריאת שמע[35].
שתיה אחרי אפיקומן :
נחלקו ראשונים, אם מותר לשתות אחר האפיקומן. יש מתירים, שאין השתייה מבטלת טעם המצה שבפיו[36]. ויש אוסרים: כל המשקים, חוץ ממים, מבטלים טעם המצה[37]. ולא יאכלנו בשני מקומות, כדרך שנאמר בפסח (שמות יב מס: “בבית אחד יאכל”[38]. ואפילו בחדר אחד לא יאכלנו בשני שלחנות[39]. מי שישן אחר שהתחיל לאכול האפיקומן והקיץ, אינו חוזר לאכול, שהשינה מפסקת, ונראה כאוכל בשני מקומות[40].
מנהגי האפיקומן
ומנהגים שונים באפיקומן. נהגו להטמינו תחת הכר עד זמן אכילתו[31], ולפיכך נקרא “צפון”. ונהגו שהתינוקות “גונבים” האפיקומן, ומחזירים אותו בשכר הבטחת מתנה[32].
ויש נוהגים [בסוף הסעודה] להוציא האפיקומן לפני אכילתו כשהוא כרוך במפה ולשלשלו לאחוריו ולילך בבית ד׳ אמות, ולומר: “כך היו אבותינו הולכים במשארותם צרורות בשמלותם”[33].
מראה מקומות :
[11] פסחים נג א.
[12] מגן־אברהם תעו.
[13] שם.
[14] ערוך־השלחן תעו ב.
[15] ירושלמי פסחים פ״ד ה״ד; שו״ע שם ב.
[16] שם.
[17] הרמ״א שם. וראה הרמב״ם־ומכילתא־דרשב״י לרמ״מ כשר, עמוד רעד, שהביא ששה טעמים מלוקטים מראשונים, לאכילת ביצים בליל פסח.
[18] ראה חתם־סופר או״ח סימן קלט; שו״ת טוב־טעם־ודעת מהדורא תליתאה סימן נט; שו״ת מחזה־אברהם סימן קטז; ועוד.
[19] משנה פסחים קיז ב, ורשב״ם שם.
[20] הרמ״א בשו״ע שם.
[21] ערוד־השלחן סוס״י תעו.
[22] ראה פירוש המשניות להרמב״ם פסחים קיט ב, וערוך־השלם ערך אפיקומן, ותוספות ר׳ עקיבא איגר למשניות פסחים שם בשם התשבי.
[23] רש״י ורשב״ם פסחים קיט ב.
[24] משנה פסחים שם.
[25] ראה פסחים דף קיט ב.
[26] רמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ט; טור ושו״ע סימן תעז ותעה.
[27] רש״י ורשב״ם שם. לדעתם, עיקר מצוה של מצת חובה יוצאים באפיקומן.
[28] רא״ש שם; טור ושו״ע תעח א.
[29] ראה אור־זרוע ח״ב דנו; שבלי־הלקט ריח; המנהיג הלכות פסח סימן עד; ועוד. כך שמה אף בכל האחרונים.
[30] בית־יוסף תעח.
[31] מהרי״ל הלכות פסח; ב״ח ומגן־אברהם תעז.
[32] ראה למעלה עמוד שלב-שלג.
[33] פסחים קב ב: “אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לד׳ אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו”, וראה רש״י ראש השנה כ ב ד״ה “חצות”.
[34] סימן תעז.
[35] וראה בארוכה בבית־הלוי ח״א סימן לד; אוו״שמח חמץ ומצה פ״ו ה״א; ועוד.
[36] תוספות פסחים קיז ב.
[37] תוספות שם בשם מפרשים; דרכי־משה תפא, בשם מהרי״ו. וראה אוצר־הגאונים פסחים סימן שנח, ומפרשי השו״ע תעח.
[38] טור ורמ״א שם.
[39] מגן־אברהם שם.
[40] רשב״ם קא א; טור ושו״ע שם.
[31] במנהגי־ישרון אות קכא כתב בשם בעל עמודי־אור רמז לכך: בברכות כד א מבואר שבין כר לכסת הוא דרך שמירה, ומכיון שכתוב “ושמרתם את המצות” מצניעין אותה כדבר המשומר.
[32] בחק־יעקב תעב ס״ק ב כתב רמז לדבר על פי פסחים קט א: חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו.
[33] שו״ת מהרש״ל סימן פח.