credit :shutterstock.com


הפירוש  שבגמרא על ״ראש השנה לשנים״ הוא – לדין (״שהקדוש ברוך הוא דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא״, רש״י), ״דכתיב מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים יא יב), מראש השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא ד), איזהו חג שהחודש מתכסה בו (ראה בתוספות כמה פירושים על ״שהחודש מתכסה בו״) הוה אומר זה ראש השנה, דכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב״21*.

הדין שבראש השנה נזכר אף במשנה: ״בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג טו) היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם״22.

ראש השנה לדין יש לו ענין אף להלכה. ראשית, בתפלה. ״ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. מי לא נפקד כהיום הזה, כי זכר כל היצור לפניך בא…״23. ושוב, בראש השנה מתחילים לומר ״המלך הקדוש״ בסיום ״שלש ראשונות״ של התפלה, ״לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם״24.

מפורש יותר בא זכר הדין ב״המלך המשפט״, שאומרים בעשרת ימי תשובה במקום ״מלך אוהב צדקה ומשפט״25, אלא שזה אינו ענין ליום ראש השנה עצמו, שכן ברכת ״השיבה שופטינו״ היא מתפילה של חול. ומתקנת הגאונים להוסיף מראש השנה עד יום הכפורים ״זכרנו לחיים״ בברכת אבות, ״מי כמוך״ בגבורות, ״וכתוב״ בהודאה, ו״בספר חיים״ ב״שים שלום״26. אמנם היו מהגאונים, שנחלקו על כך, שכן ״לא ישאל אדם צרכיו לא בג׳ הראשונות ולא בג׳ אחרונות״27, אבל נתקבלו הוספות אלו בכל תפוצות ישראל והובאו להלכה בפוסקים ובשלחן־ערוך (או״ח סי׳ תקפב).

בקשר עם יום הדין של ״ראש השנה״ יש נוהגים באשכנז להתפלל בכריעה, לפי שאנו תלויין בדין28. אף ימי הסליחות שנהגו בהם עוד בתקופת הגאונים, וכן המנהג להתענות בערב ראש השנה29, הכנות ליום הדין הן. (ומנהגות של פיוטים, כמו ״היום הרת עולם״, ״ונתנה תוקף״ ועוד, שתוכנם הוא הדין שבראש השנה, יש הרבה. וראה באבודרהם).

שופר ויום הדין :

השופר של ראש השנה, אף על פי שגזירת הכתוב הוא, מכל מקום נאמרו בו כמה הלכות התלויות ביום הדין. כל השופרות כשרים, אבל תוקעין בשופר של איל כדי שיזכור לנו עקידת יצחק30. ואחד מן הטעמים ששופר של פרה פסול: ״לפי שאין קטיגור (הפרה מזכירה את חטא העגל) נעשה סניגור״31. ומצותו בכפוף, ש״בראש השנה כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי״32. ״ותוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן״33.

הלל בראש השנה:

ועוד ליום הדין: אין אומרים הלל בראש השנה, ״אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה?״34.

מנהגי אכילה :

 ויהא אדם רגיל לאכול בראש השנה פירות וירקות המורים בשמותם או בטעמם על ריבוי ומתיקות וכיוצא35. ונהגו לאכול דגים וראש איל ולטבל פרוסת המוציא בדבש36.

שינה :

ונוהגין שלא לישן בראש השנה, כדי שלא יישן מזלו37.

תשליך :

ונוהגין לילך אל הנהר לומר פסוק (מיכה ז יט) ותשליך במצלות ים כל חטאותינו38.

תענית :

ומחלוקת בין הגאונים על יום הדין: מותר, או מצוה, להתענות בו, או אסור? מקצתם אמרו, שמצוה להתענות בו: יום הדין. מקצתם אסרו ביום ראשון והתירו ביום שני. ורובם אסרו בשני הימים, שהרי עזרא עומד ומזהיר ״אכלו משמנים ושתו ממתקים״39.


21. עבודה זרה פ״א ה״ב. וראה ויקרא רבה פכ״ט.

21* ראש השנה ח א־ב.

22. ראש השנה טז א.

23. וראה ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג שלמדו מנוסה זה, שהדין והגזר דין שניהם בראש השנה.

24. ברכות יב ב, ורש״י שם.

25. שם.

26. תוספות ורא״ש ברכות שם. וראה בטור סימן תקפב טעמים מפורטים על נוסחאות אלו.

27. וראה בטור שם ובאוצר־הגאונים לברכות סימנים ריט-רכה.

28. טור שם.

29.  ראה בטור ושלחן־ערוך או״ח תקפא.

30.  ראש השנה טז א.

31.  ראש השנה כו א.

32.  שם כו ב.

33.  שם טז ב. וראה קונטרס־ערבוב־השטךבראש־השנה לד״ר ב. מ. לוין.

34.  שם לב ב.

35.  הוריות יב א; טור ושלחן־ערוך או״ח תקפג.

36.  טור ושלחן־ערוך שם.

37.  רמ״א תקפג ב, על פי הירושלמי.

38.  מהרי״ל; רמ״א שם.

39.  ראה למעלה עמודים טז ולג.