מגיד:
את ההגדה, עד סוף ברכת “גאל ישראל” אומרים על כוס השניה מד׳ הכוסות[78]. ומחלוקת ראשונים אם מברכים על כוס שניה “בורא פרי הגפן”. יש סוברים, שכיון שכל אחת מד׳ הכוסות מצוה בפני עצמה היא[79], מברכים על כל כוס וכוס[80]. ויש אומרים, שבין כוס ראשונה לשניה אין לו היסח הדעת בינתיים, ולכן ברכת הראשונה פוטרת את השניה[81].
אף בברכה אחרונה מחלוקת[82]. ומנהג האשכנזים לברך על כל כוס וכוס[83], אלא שברכה אחרונה נהגו לברך אחר כוס רביעית בלבד[84].
רחצה:
“נטל ידיו בטיבול ראשון, נוטל ידיו בטיבול שני” (רוצה לומר: לפני הסעודה) – כך אמר רב חסדא[85]. הטעם: “כיון רבעי למימר אגדתא והלילא, דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה”. המרדכי הוכיח מזה, שאם נתכוון בנטילה ראשונה להזהר מהיסח הדעת ושמר את ידיו מנגיעה במקום מלוכלך, אין צריך ליטול ידיו שנית. הבית־יוסף חולק: תקנת חכמים היא ליטול פעמיים. הכריעו האחרונים: במקרה, שברור לו שלא הסיח דעתו, יטול ולא יברך[86].
מוציא, מצה :
המדובר כאן הוא לא על טיב המצה, שיוצאים בה ידי חובה[87], אלא על הברכות והאכילה. שתי ברכות הן: “המוציא” ו״על אכילת מצה”, ו״המוציא” קודמת: “תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם”[88]. אלא שנחלקו הראשונים: יש סוברים שברכת “המוציא” היא על השלימה וברכת “על אכילת מצה” על הפרוסה[89], ויש סוברים להיפך[90] .
אבל לא יברך על הפרוסה שתי הברכות, לפי ש״אין עושין מצוות חבילות חבילות”[91],. ויש סוברים שברכות הנהנין אינן בכלל “אין עושין מצוות חבילות חבילות”, ומברך על הפרוסה שתי הברכות [92].
כדי לצאת ידי ספק פסקו בשלחן־ערוך ובאחרונים, שיאחז שלשתן בידו ויברך. מלשון המחבר והט״ז נראה, שיברך שתי הברכות כששלשתן בידו, אבל כל האחרונים כתבו: ב״המוציא” יאחז שלשתן (השלישית, התחתונה, ללחם משנה), ול״על אכילת מצה” ישמיט השלישית מידו ויברך על העליונה והפרוסה. כתוצאה מהמחלוקת בנוגע להברכות נולד ספק אף באכילה, שכן באותה של “המוציא” אין צריך כזית ובזו של מצה אין יוצאין אלא בכזית דוקא, שהוא שיעור אכילה בכל מקום [93].
נפסק בשלחן־ערוך: יאכל כזית מכל אחת: שני “כזיתים”. הסכימו לכך כל האחרונים, אלא שבמשנה־ברורה כתב, ש״תמוה מאד” פסק זה. לדעתו אף אם אוכל כזית אחד בצירוף משתי המצות יוצא ידי כל הדעות אפילו לכתחילה. מחלוקת גדולה יש באחרונים במי שאין לו אלא חצי כזית מצה, או חולה שאינו יכול לאכול יותר מחצי כזית, אם יש קצת מצוה באכילתו, כדרך שבאיסורים אף חצי שיעור אסור מן התורה, או שאין שום מצוה כלל באכילת חצי שיעור[94] .
המצה השלישית, שנשארה עכשיו שלימה, משתמשים בה לכריכת המצה עם המרור[95] כדי שבכל אחת מהמצות תיעשה מצוה[96] .
אכילת כזית מצה של מצוה, צריכה הסיבה[97]. אכל בלי הסיבה, לא יצא, וצריך לחזור ולאכול בהסיבה [98]. הכריעו האחרונים, שבפעם שניה לא יברך[99] .
מראה מקומות
[78] משנה קטז א; רמב״ם פרק ז הלכה י.
[79] דף קי א.
[80] טור סימן תעד, בשם רב שרירא ורב האי; רי״ף פסחים פרק י; רמב״ם פ״ז הלכה י. וראה אוצר הגאונים שד-שח.
[81] רא״ש וטור והמחבר בשו״ע תעד.
[82] ראה מחזור־ויטרי עמוד 276; אוצה״ג שי; טור בשם רבינו חננאל; ועוד.
[83] הרמ״א בשו״ע שם. וראה שם בביאור הגר״א.
[84] שם.
[85] פסחים קטו ב.
[86] שו״ע הרב תעה ב; ביאור־הלכה של המשנה־ברורה שם. וראה ערוך־השלחן שם.
[87] ראה למעלה עמוד שנב והלאה.
[88] אור־זרוע ח״ב סימן רנו.
[89] רא״ש פסחים פ״י; טור תעה. על עצם דין הפרוסה ראה למעלה: יחץ.
[90] טור בשם י״א. וראה על שתי הדעות בשבלי־הלקט ריח.
[91] תוספות ברכות לט ב. וראה אוצר־הגאונים פסחים סימן שט.
[92] תוספות שם בשם ר׳ מנחם מווינא. וראה המנהיג הלכות פסח סימן פב.
[93] וראה שאגת־אריה סימן ק.
[94] ראה בספרים שצויינו בשערי־תשובה סו״ס תעה וסו״ס תפב, בשדי־חמד חמץ ומצה סימן יד אות ד, ובארחות־חיים תעה. וראה עוד בשו״ת חלקת־יואב יו״ד סימן ט.
[95] ראה להלן: כורך.
[96] טור ושלחן ערוך תעה.
[97] פסחים קח א.
[98] טור ושלחן ערוך תעב ז.
[99] רמ״א שם וראה משנה־ברורה שם.