Shutterstock.com

על המלחמה – מלחמות בימינו – בתמונה מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין

חוקת

"על כן יאמר בספר מלחמות ה'"

"על־כן יאמר: בספר״ – לא בחרב ולא בחנית, לא בחיל ולא בכח, אלא בספר –  הוא "מלחמת ה".

כלל ידוע הוא: את החושך אין מגרשים במקלות. כי ילחם אדם בחושך בכל כלי הזיין שבעולם, לא יועיל ולא כלום, וכי ידליק שביב אור אחד מיד תגורש האפלה.

אף במלחמת האור והחושך בנפשו של האדם, מלחמת היצרים, כך היא המידה.

ישנם החושבים אשר בסיגופים ועינויים יועילו לדכא את ״יצר לב האדם רע מנעוריו:" – ולא היא. אמנם אמרו: "לעולם ירגיז אדם יער טוב על יער רע", ופירש רש״י: "ירגיז, יעשה עמו מלחמה".

אבל מלחמה זו אינה בכלי זיין של הרס ופיצוצים, אלא כמו שאמרו: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" . התורה של בית המדרש היא תגרש ממילא את המנוול. היא כלי המלחמה האמיתי ביצר.

מעט אור דוחה הרבה חושך, וכל שכן הרבה אור. האור הגדול של התורה – "כי נר מצוה ותורה אור״ – ידחה מאליו וממילא את חושך של היצר. "ויהי בנסע הארון" עם שני לוחות הברית, אזי ממילא "קומה ד׳ ויפצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" .

והדברים אמורים אף כלפי המלחמה החברתית של האור והחושך. לא בכלי תותח של חרמות וחרפות ינוצח החושך, אלא בהפצת אור התורה. "כי־הנה ה' יצא ממקומו… ונמסו ההרים״.

יש ה׳ בקרב כל אדם מישראל – ״ושכנתי בתוכם״ – אלא שהוא במעמקי הלב פנימה, וכשהוא "יצא ממקומו", ממסתרי הנפש, אזי ממילא ומאליו "ונמסו ההרים".

ולכן מלחמות של חרמות פחות יעילות הם. על כן צריך להשכיל ולהוציא את נקודת הקודש "ממקומו" בין אצל עצמו ובין אצל אחרים.

"על־כן יאמר: בספר״ — לא בחרב ולא בחנית, לא בחיל ולא בכח, אלא בספר –  הוא "מלחמת ה".