ברך (ברכת המזון):
לעשותה על הכוס :
שלא כדרך כל השנה טעונה ברכת המזון בליל פסח כוס, אפילו כשאינו מברך במזומן. הרי זו הכום השלישית מארבע הכוסות, אלא שסמכוה לברכת המזון[11]. “ומצוה לחזר אחר זימון”[12]. סמכו את הדין לברכת המזון, אבל בעצם הכוונה היא בשביל הלל בזימון, שהקורא יאמר לשנים: הודו, ולא משום ברכת המזון[13].
לחזר אחרי זימזן לברכת המזון:
הנצי״ב, בהגדתו אמרי־שפר, הביא מקור, שגם לברכת המזון צריכים לחזר אחר זימון: בה״סלקא דעתך” של הגמרא רצו לומר, שהכוס השלישית היא לא משום גאולה וחירות, אלא משום שברכת המזון טעונה כוס. וקשה: לסברא זו למה שנינו במשנה, שאפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מד׳ כוסות, הרי בכל השנה אין נותנים לעני יין לכוס של ברכה? אלא ודאי, שבכל השנה יוכל לאכול ביחידות, ובפסח המצוה לאכול בזימון.
בין הכוס השלישית לרביעית אסור לשתות יין[14], שמא ישתכר ולא יגמור את הסדר, אבל היין ששתה בתוך המזון אינו משכר[15].
המנהג לומר “שפוך חמתך”:
אחר ברכת המזון נוהגים לומר פסוקי “שפוך חמתך”, כי אחד הטעמים של ארבע כוסות הוא שהן נגד ארבע הכוסות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את העכו״ם[16]. ועוד: לפי ש״לא לנו” מדבר על חבלי משיח ושעבוד מלכויות וגוג ומגוג[17]. ועוד: לפי שזכרנו כמה פעמים את המצרים, צריך לקללם[18]. ופותחים הפתח קודם לכן, כדי לזכור שהוא ליל שימורים[19], ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך חמתו על העכו״ם[20].
הלל, נרצה:
גדר ההלל באכילה:
הפסח טעון הלל באכילתו – משנה היא בפסחים[21]. בגמרא למדו דין זה מהפסוק (ישעיה ל כט): ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג – לילה המקודש לחג טעון הלל”. גדר ההלל של ליל פסח הוא לא בתורת קריאה, אלא בתורת שירה[22].
חלוקת ההלל – לפני ואחרי הסעודה:
מחלקים את ההלל לשני חלקים – אחד לפני הסעודה ואחד לאחריה.
הטעם: “לפי שאין אומרים שירה אלא על היין. כוס ראשון מהדרו בקידוש, כוס שלישי בברכת המזון, כוס רביעי בהלל, כוס שני במה מהדרו, כי האגדה סיפור דברים בעלמא, על כן צריך לומר בכוס שני מקצת הלל”[23].
טעם אחר: החלק שקודם הסעודה מדבר ביציאת מצרים (“בצאת ישראל ממצרים…”) ושייך להגדה, אבל החלק האחרון מדבר בגאולות האחרות ובגאולה העתידה, לכך קבעוהו אחר הסעודה[24].
ונחלקו בית שמאי ובית הלל במשנה, עד היכן אומרים החלק הראשון: “בית שמאי אומרים: עד אם הבנים שמחה; ובית הלל אומרים: עד חלמיש למעינו מים”[25].
על הכוס הרביעית גומרים את ההלל ואומרים “ברכת השיר”[26].
ברכת ההלל:
ונחלקו אמוראים אם “ברכת השיר” היא “יהללוך” או “נשמת כל חי”, ולפיכך אומרים שניהם.
ואומרים הלל הגדול, שהוא הפרק קל״ו שבתהלים (“הודו לד׳ כי טוב”)[27]. רבו הדעות בפוסקים על נוסח החתימה ועל הסדר של יהללוך ונשמת וישתבח[28].
בתקופת הגאונים התווכחו הרבה על שתי שאלות: אם לברך “לקרוא (או: “לגמור”) את ההלל” ואם לומר את ההלל על כוס חמישית. שני טעמים נאמרו על ידי השוללים את ברכת ההלל: שאין זו קריאה אלא שירה; לפי שאין אומרים אותו בבת אחת, אלא חולקים לשנים ומפסיקים באמצע[29].
הטור, לאחר שהביא הדעות השונות על ברכת ההלל לפניו, כתב: “ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור, כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה, ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא”.
מנהג זה נתפשט בין הספרדים והחסידים. בארץ ישראל קבלו את המנהג גם האשכנזים־ הפרושים.
השאלה על כוס חמישית תלויה בשתי גירסאות בברייתא (קיח א): כוס חמישית “רביעי (הגירסא שלנו) גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול”, או: “חמישי (גירסת הרי״ף) אומר עליו הלל הגדול”. הלכה: רביעי ולא חמישי[30].
אחר ד׳ כוסות אינו רשאי לשתות יין ושאר משקים, אלא מים, אם משום שמא ישתכר ולא ימשיך בסיפור יציאת מצרים, שמצותו עד שתחטפנו שינה, ואם משום שלא יבטל את טעם האפיקומן[31].
ליל שימורים:
ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע וברכת “המפיל”, ולא שאר דברים שקוראים בשאר לילות כדי להגן מפני המזיקים, כי ליל שמורים הוא[32].
ובקצת מקומות נוהגים שלא לנעול החדרים שישנים שם, כי “בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו מהרה, ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול” (ומטעם זה “נוהגים למזוג כוס נוסף יותר מהמסובין, וקורא אותו כוס של אליהו הנביא”)[33].
חסל סידור פסח כהלכתו, אבל לא ככל משפטו וחוקתו. בקוים כלליים בלבד נרשמו כאן יסודות ה״סדר” שבהלכה.
מראה מקומות :
[11] פסחים קיז ב: “כל חד וחד נעביד ביה מצוה”.
[12] טור ושו״ע תעט.
[13] מקורו ממדרש תהלים.
[14] משנה קיז ב.
[15] ירושלמי פ״י ה״ו. וראה רשב״ם במשנה שם.
[16] ר״ן פסחים ריש פ״י.
[17] ביאור הגר״א תפ.
[18] אור־זרוע סימן רנו.
[19] אור־זרוע שם.
[20] רמ״א בשו״ע סימן תפ.
[21] צה א. וראה למעלה עמוד שלד.
[22] ר״ן פסחים פ״י, בשם רב האי גאון. וראה אוצר־הגאונים פסחים סימן שמח.
[23] המנהיג הלכות פסח אות צ.
[24] לבוש סימן תפ. וראה מנהגים דבי רוטנבורג עמוד 25.
[25] קטז ב.
[26] משנה קיז ב.
[27] קיח א.
[28] ראה הראשונים לפסחים קיח א, ומפרשי השו״ע סימן תפ.
[29] ראה אוצר־הגאונים שמד-שנה; ר״ן פסחים פ״י; ועוד.
[30] ראה טור ושו״ע ומפרשיו סימן תפא.
[31] ראה טור ושו״ע תפא.
[32] מהרי״ל הלכות פסח; רמ״א תפא ב.
[33] מהרי״ל; חק־יעקב ושו״ע הרב תפא.