credit: sutterstock.com


אחד מדיוני ההלכה על אלול מתחיל עוד משבת שלפניו, ״שבת מברכין כיצד? הרי שחל ראש חודש אלול ביום ראשון, במה מפטירין בשבת של ערב ראש חודש: בהפטרת ״מחר חודש״, או בהפטרה ״עניה סערה״, בתורת אחת מ״שב דנחמתא״?

במרדכי1 כתב: ״ובשפיירא נהגו לדלג ד דנחמות… ומפני ׳וייאמר לו יהונתן’ שהן כתובות בתלמוד״. רוצה לומר: ״מחר חודש״ חשובה יותר, שכן הוזכרה בתלמוד2, מה שאין כן ״שב דנחמתא״, שמקורן בפסיקתא.

אבל לא נפסקה ההלכה כך. מפטירין ב״עניה סערה״3.

כיוצא בדבר כתבו התוספות4 שאנו נוהגין על פי הפסיקתא, ולא לפי התלמוד, בנוגע ל״תלת דפורענותא״.

ויש מי ששאל: למה לא משתמשים כאן בהכלל של ״תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם״. ו״מחר חודש״ הרי הוא מצוי יותר מ״עניה סערה״5.

אבל כשנדקדק בדבר נראה, שאין כאן ״תדיר״ במציאות כלל. ברוב השנים חלה הפטרת ״מחר חדש״ פעם או פעמיים בשנה, לפי שאם ראש חודש בשבת ובאחד בשבת מפטירין ״השמים כסאי”, בראש חודש אדר נדחה ״מחר חודש״ מפני פרשת שקלים ובראש חודש ניסן מפני פרשת החודש.

במקרה אחד מפטירין שלש פעמים בשנה (בקביעות זש״ה, בשנה מעוברת), ובמקרה אחד – אף פעם (בקביעות בח״ג, בשנה פשוטה; דוק ותשכח). ואילו ״עניה סערה״ מפטירין בכל שנה פעמיים: בפרשת נח ובפרשת ראה. הרי ש״תדירותן” שווה.

חל ראש חודש אלול בשבת, שוב שאלה על ההפטרה: ״השמים כסאי״, או “עניה סערה״? במרדכי6 מחלוקת בדבר. נחלקו בדבר אף בעלי ה״שלחן ערוך” “המחבר״: “עניה סערה” והרמ”א “ויש אומרים “השמים כסאי” וכן נוהגים במדינות אלו״8.

במה חשיבותה של ״השמים כסאי״ מ״מחר חודש׳ ושתיהן הרי הוזכרו בתלמוד?

לפי שב״השמים כסאי״ יש אף משום נחמות ירושלים כמו ב״עניה סערה” 9.

ומכל מקום אין דוחים לגמרי ״עניה סערה״ וקורין אותה בפרשת תצא, יחד עם ״רני עקרה” הסמוכה לה בנביא10.

ולמה אין קורין תמיד ״רני עקרה״ קודם ״עניה סערה״ כדרך שהן סדורות בנביא?

לפי ש״ז׳ דנחמתא” סדרן קבוע, והראשונים נתנו טעם להסדר: בשבת ראשונה הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים: ״נחמו נחמו עמי״; בשבת שניה משיבה כנסת ישראל שאינה מתפייסת בנחמת הנביאים ורוצה להתנחם מהקב׳׳ה בעצמו: ״ותאמר ציון עזזבניד וד שכחני״;

ובשבת שלישית חוזרים הנביאים ואומרים להקב״ה: ׳׳עניה סיזנרה לא נחמה״;

בשבת רביעית משיב הקב״ה שהוא מקבל את טענת ישראל: ״אנכי אנכי הוא מנחמכם׳” ולכן, בשבת חמישית: ״רני עקרה לא ילדה”, ובשבת ששית ״קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד׳ עליך זרח”".

בשבת שביעית משיבה כנסת ישראל: ׳׳שוש אשיש בד׳ תגל נפשי ב א ליק י״11.


1. מגילה פ״ד.

2. מגילה, לא א.

3. ״מנהגים״ ר״א טירנא; רמ״א ב״שלהן ערוך״ סימן תכה ב.

4. מגילה, שם.

5. שו׳׳ת ״בית יצחק״ להר״י דנציג מפטרבורג, סימן מג, וראה שם פלפול ארוך על כך.

6.  מגילה, שם.

7. תכה, א.

8. שם על פי הטור.

9. ״אור זרוע״ ח״ב סימן שצב; ״מנהגים״, טירנא; ט״ז, תכה, ס״ק ב.

10.״מנהגים״.

11.״אבודרהם״ ועוד ראשונים.