מעשה על בדיקת חמץ – שהתגלגלה לסיבת עושרו של אבי משפחת רוטשילד


להלן סיפור של הצדיק ר׳ דוד משה מצורטקוב, שסיפר על הגביר האדיר, אבי משפחת הרוטשילדים, ר׳ מאיר אנשיל, איך שהתעשר על ידי ליל בדיקת חמץ.

וכך היה מעשה: מאיר היה בחור וגבאי אצל הגאון הקדוש ר׳ צבי הירש, הרב דצורטקוב, שהינו אביו של הגאון הקדוש ר׳ שמעלקא מניקלשבורג.

כעבור זמן מאיר נשא אשה מעיר סיניאטין, פתח חנות, והצליח בה.

בינתיים להרב הירש היה סך של חמש מאות אדומים (זהב), שהכין עבור נדוניית בתו. את הכסף שמר בתיבת־השולחן בביתו.

בכל ימות השנה, הרב הירש, השתדל שלא לפתוח את תיבת הנדוניה מלבד ליל בדיקת חמץ, בו היה פותח את התיבה בכדי לבדוק את תוכנה.

באותה שנה בה מאיר הגבאי נשא אשה, הגיע שעת ליל בדיקת חמץ, בה הרב הירש בא לבדוק את התיבה. כשפתח הרב הירש את התיבה, כמנהגו, ראה שאין הכיס עם האדומים. הרב ובני ביתו נבהלו מאוד שכן, הכיס עם האדומים נעלם.

בני־ביתו של הרב הירש החליטו שהגבאי, מאיר, הוא זה שגנב את כיס האדומים מהתיבה. הראיה לכך הינה שמאיר פתח לו חנות, מתעשר ומצליח. את ההצלחה בודאי שעשה מכיס האדומים שהיו בתיבה.

הרב הירש השתיק את בני־ביתו כמה וכמה פעמים ואמר, שחושדים הם בכשרים, שהרי הרב הכיר את מאיר הגבאי אשר בכל היותו אצלו בביתו היה איש ישר דרך, ירא את שמיים, ונאמן ביתו.

אבל בני־ביתו של הרב הירש לא נתנו לו מרגוע. בני־ביתו חזרו ואמרו שבוודאי ובלי ספק רק מאיר הוא זה שגנב את האדומים ושם בכליו., בני־ביתו לחצו והכריחו את הרב הירש שיסע אל מאיר לסיניאטין.

הרב החליט לנסוע לסיניאטין למאיר הגבאי. בהגיעו למאיר הגבאי, מאיר הופתע, שמח והתרגש מאוד לראות את כבוד רבו הקדוש, שאותו העריך וחיבב.

בשברון־לב סיפר הרב הירש למאיר את אשר קרה, תוך כדי בחינה של מאיר בעין חושדת אשר אולי ביצע את המעשה.

בשמעו את הדברים, מאיר הגבאי אמר לרב: כנים הדברים. אני לקחתי את האדומים. אמנם כעת אין לי סכום של חמש מאות האדומים אלא רק למאתים מאות. תכף אביא לך אותם ובמשך זמן קבוע אשיב את השאר.

הרב הירש חזר לביתו בשמחה גדולה: על האבדה שהוחזרה לו, ועל כך שלא חשד בכשרים.

ובינתיים מאיר הגבאי התחיל לשלוח  לרב הירש את האדומים החסרים עד השלמת כלל הסכום.

אבל למען הסר ספק ולאמיתו של דבר, מאיר הגבאי כלל לא לקח את האדומים.

ומעשה שהיה כך היה:

בביתו של הרב הירש התחילו לעשות כמנהגן של ישראל, תיקוני הבית לפני חג הפסח. הרב הירש שכר משרתת נוכרית אחת מהכפר הסמוך, לטייח בסיד את ביתו.

כשראתה המשרתת שיש בחדר הרב שולחן עם תיבה סגורה, המשרתת החליטה לעשות מעשה. המשרתת השיגה את מפתח, פתחה את התיבה, לקחה את הכיס עם האדומים, והביאה אל בעלה האיכר.

האיכר החביא את הכיס עם האדומים.

וכשנשכח הדבר החליט האיכר שסוף סוף הגיע הזמן ליהנות מהגניבה. האיכר לקח אדום אחד והלך אל המוזג אשר בכפר. האיכר שתה הרבה יין, עם חבריו והיה למאושר.

כשהגיע השעה לשלם למוזג, האיכר נתן לו את האדום, ואמר: "זה מצאתי. לך העירה ותפרוט אותו, קח את המגיע לך בעד היין, והשאר תחזיר לי." וכך עשה המוזג.

בשבוע השני בא האיכר פעם נוספת ושתה לשיכרון. וכשהגיע השעה, נתן למוזג אדום בודד ושוב ביקש ממנו עודף. האיכר עשה זאת שוב פעם שלישית.

כשראה המוזג זה פעמים אחדות את מעשה האיכר, הבין כי האדומים אינם כאבנים להיות מושלכים בחוצות לכל מוצאם, והחליט בדעתו שבוודאי האיכר גנב את האדומים. על־כן הלך המוזג לשר הפולני, של המחוז, וסיפר לו המעשה.

השר הפולני אמר לו: "כשיבוא עוד הפעם אליך, תשקהו בהרבה יין, ותרבה עליו רעים מידידיו, וכשיכנס היין יצא הסוד ויתוודע האמת."

וכך עשה. המוזג השקה את האיכר, ושאל אותו בשאלה, מנין לו כל אותם האדומים. האיכר השיכור סיפר בחשאי את כל אשר על לבו, על כך שאשתו גנבה את כיס האדומים מהרב, וכי שאר האדומים קבורים בחלקת ביתו.

המוזג מיהר עם דברי ההאיכר  אל ההשר הפולני. השר, שלח תיכף ומיד את עבדיו לבית האיכר שבכפר, שחפרו במקום שאמר, ומצאו את כיס האדומים. בכיס היו 500 אדומים, פחות אדומים אחדים.

האיכר נעצר והובא לפני השר. האיכר הודה בפני השר על מעשיו שלו.

וישלח השר העירה אחרי הרב שיבוא אליו. הרב נבהל, וחשב מי יודע איזו עלילה העלילו לפני השר עליו או על עדתו.

אך "אין ברירה", ויבוא אל השר. והתחיל השר לשאלו, כמה בנים ובנות יש לו, כמה משכורתו לשבוע, וכו'. והרב השיב לו על כל שאלותיו. וישאלהו השר "ומנין, יש לך להשיא את בתך?". הרב הירש סיפר כי היה לו נדוניה וצורכי הנשואין 500 אדומים, ונגנבו ממנו, וכו'.

שאלהו השר על סימני הכיס, והרב תיאר לו. השר החזיר מיד להרב את כיס האדומים וסיפר לו את כל המאורע עם האיכר השיכור.

הרב שב לביתו בשמחה ובצער: בשמחה שנתגלה שמאיר הגבאי הוא איש כשר, ובצער על שחשד בכשרים.

הרב נסע תיכף־ומיד לסיניאטין, לשאול את מאיר הגבאי מדוע הודה על חטא שלא חטא, וכדי להחזיר לו את אשר לא גנב.

וסיפר לו מאיר הגבאי, היות וראה שרבו שרוי בצער גדול, הבין שאם יחזור רבו הביתה בפחי־נפש תגדל העגמת־נפש שלו ושל בני־ביתו, על־כן גמר דעתו לומר שהוא גנב את הכסף, ולקח כל הונו ורכושו אשר רכש,  ונתן לו כמה שהיה לו מיד, כדי להפיס דעתו של הרב הירש, ואחר כך מכר ומשכן כל מה שהיה לו. ושלח בכל פעם עוד זהבים לרבו, להשלים את הסכום.

כשמוע הרב את דברים, התנצל עמוקות בפני מאיר הגבאי שחשדהו, והחזיר לו את כספו. ויברכהו כי בעבור זה יצליח, ויעלה מעלה מעלה בעושר רב, הוא וזרעו אחריו לדורי־דורות.

ומאז והלאה התחיל להצליח יותר ויותר, וממנו יצא הבית המפורסם בשם בית־רוטשילד.