חשבון הלוח העברי

 

חשבון הלוח העברי:

 

בכ״ה באלול נברא העולם – יסוד זה משמש נקודת מוצא ללוח העברי, בזמן שפסקו לקדש על פי הראייה ונקבע החשבון שלנו, לא התחילו לחשוב ממקום שפסקו, אלא חזרו למולד הראשון של בריאת העולם, וממנו המשיכו לחשוב את כל השנים כולן, כאילו קביעות כל שנים שעברו מאז ועד הנה היו כולן על פי חשבון זה שנוסד.

באחד בתשרי נברא אדם הראשון, והוא היה יום חששי, שהרי יום ראשון היה בכ׳׳ה באלול, ומולד הלבנה היה אז: ״וי״ד״, כלומר ביום ו׳ וי״ד שעות. והואיל ויום אחד בשנה חשוב שנה, כל שכן ה׳ ימים שמן כ״ה באלול ועד תשרי, לכן מתחילים לחשוב ממולד תשרי של לפני הבריאה, והוא הנקרא ״מולד תוהו״, בניגוד למולד וי״ד, הנקרא ״מולד אדם״. מולד חודש מתרחק מחברו א׳ י״ב תשצ״ג (יום אחד, י״ב שעות ותשצ״ג חלקים מחלקי תתר״פ בשעה). לפי זה מולד שנה מחברתה מתרחק ־ ד׳ ח׳ תתע״ו. יוצא, שאילו הייתה הלבנה משמשת בשנת ״תוהו״, היה מולדה ב׳ ה׳ ר״ד.

וממולד זהבהר״ד – אנו יוצאים וממשיכים את כל המולדות של כל הזמנים, לפי חשבון של יתרון א׳ י״ב תשצ״ג לכל חודש. ועל פי המולדות אנו קובעים – לפי הכללים המיוחדים שנמסרו לכך ־ את ימיה וחדשיה של השנה כולה. אמנם לא הכל מונים מבהר״ד, יש המונים ממולד אדם: וי״ד. לשיטתם, העולם ״צעיר״ בחשבון בשנה אחת. השנה, למשל, אינה תשע”ג, אלא תשע״ב1. אבל אין בין בהר״ד לוי״ד אלא הבדל במספר השנים בלבד. בגוף הקביעות אין שום שינוי ביניהם.

1      וראה: ״המאור״, עבודה זרה, פרק א; תשובת רב האי גאון ב״אוצר הגאונים״, ראש השנה,י ב; המפרש לקידוש החודש, פרק ו: ביאור הגר״א לחושן־משפט, סימן סז; ועוד.