על האתר

אסופת מאמרים

מאסף ספרותי תורני מכתביו של הרב זוין

עורך : חנן זוין

הרב זוין היה יוצרו של סגנון הלכתי חדש – סגנון הריכוז והבהירות – כך הפך להיות יוצרה של תקופה בספרות התורה שבעל פה מחז״ל ועד ימינו.

ואם להגדיר בתמצית את מעשהו, ניתן לומר כי הוא כינס ובירר ודיבק כל הענינים הרבים והמגוונים שבתורה שבע״פ, במסגרת ערכי הלכה למיניהם, ויצק כל אחד מהם לחטיבה שלמה אחת.

מקשה עשה את דברי חכמי כל הדורות, לכל ספריהם וחידושיהם, דיעותיהם ושיטותיהם, מתחילתם ועד לאחרונים שבחכמי דורנו.

אמירה מפורסמת בפיו המיוחסת לאנציקלופדה, אם כי ניתן להכיל אותה גם על מאמריו ההלכתים, היתה כי ערכי האנציקלופדיה התלמודית, הם ״יש מיש בלבד ולא יש מאין״, ולפיכך אין בא״ת אלא מה שעולה ובה שמתברר מתוך הספרים,והיא משלמת במזומנים ואינה מבקשת אשראי לדבריה, ולפיכך אין בה שום דבר שאין לו אסמכתא מפורשת במקורות המעוינים.

נראה כי ההיקף התורני המגוון והניתוח המיוחד של – ביצירותיו – ינקו את שורשיהם מבתי רבותיו המובהקים והמגוונים, בישיבת מיר הליטאית מתקופת ר׳ אליהו ברון קאמיי ז״ל, וכן בקיבוץ החבד״י־ קאפוסטאי של ר׳ שמריהו נח שניאורסון ז״ל בבאברויסק שברוסיה הלבנה.

וכך איחד בקירבה לאורך כל דרך חייה את התורה והחסידות של חב״ד, יחד עם הלמדנות הליטאית, לא כצוררים זה לזה אלא כמשלימים זה את זה.

ספריו שהפתיעו בשעתם את קהל הלומדים, הן בתוכנם, הן בסיגנונם והן בשיטתם. הם גילו סוג חדש של ספר תורני, שהפך דוגמה ומורה־דרך כיצד יש לכתוב ובאיזה דרך לחבר דברי תורה ודברי הלכה, שיהיו ברורים ונהירים, מילתא בטעמא, מתוך גילוי המחשבה ההלכתית לעומקה ולהיקפה.

כתיבתו היתה, בשפה וסגנון מתאימים שיהיו מובנים, לפחות בחלק העיקרי שבו, אף לקהל הרחב של זמננו אנו, כלומר לכל אחד ואחד לפי כוחו ורמת השכלתו התורנית, ויהיב חכמה לחכימין יותר וגם לחכימין פחות, הן למורה והן לתלמיד, הן לדיין והן לשופט, הן ללמדן והן למתלמד.

הוא ראה בחכמי  דורו, דור התחיה התורנית הרחבה בארץ ישראל, כמרכז לתורה וליהדות לכל חלקי עמנו באשר הם שם, אשר בעזרתו ובאוירה של ארץ־ישראל המחכמת ניתן יהיה להוציא ממחבואם ולגלות את אורם המבהיק של חכמי התורה המיוחדים בארץ ישראל.

באתר זה אסופת מאמרים, נביא מאמרים  על פי כתביו, מלוקטים מספריו:

סיפורי חסידים – כשתימצי לומר, תורת החסידות היא ההלכה של החסידות, וסיפורי החסידים הם האגדה שלה.

ההלכה מדברת אל המוח: האגדה מדברת אל הלב. ההלכה עוסקת בסוגיות חמורות של מחקרים עיוניים בידיעת אלקות וסוד בריאה וסדר ההשתלשלות ורזי תורה וסודות המצות ומסתרי הנפש במעמקיה ובלבטיה והתפתלויותיה!

האגדה בסיפוריה על מסוללי נתיבותיה ומיישרי דרכיה של החסידות, הצדיקים וחייהם ומעשיהם, מידותיהם ופעולותיהם, ״מופתיהם״ ושיחותיהם, הליכותיהם ומנהגיהם, מעוררים את הרגש, משובבים את הנפש ומפיחים רוח חיים לפעמים אף בעצמות יבשות.

לאור ההלכה – סידרת נושאים שבו הוא מרצה ומקיף את הנושא מבחינה תורנית.וכך כתב בהקדמה לספרו:

“הדיונים והבירורים של הבעיות השונות, שהספרות ההלכותית עוסקת בהן, באים בשתי צורות – בפסקי־דינים ובחידושי־תורה.

הראשונה מתכוונת להורות ולדון, לסכם ולמצות, לחתוך ולקבוע, בחינת עשין ולאוין. האחרונה באה להסביר ולהוכיח, לחדש ולפלפל, לדרוש ולתור.

המחבר לא נתכוין לא לכך ולא לכך. אינו בא לא לאסור ולא להתיר, לא לטמא ולא לטהר, לא לחייב ולא לזכות. אף הוא אינו מופיע כאץ בשלטי־הגבורים לשם מלחמתה של תורה בפלפולא דאורייתא. מטרתו לתת הדמות והצביון של הבעיות כפי שהן משתקפות בהלכה.

אין לך בעיה אנושית־כללית או תורנית־יהדותית שההלכה אינה מטפלת בה לכל צדדיה. המלחמה והשלום, החיים והמות, האהבה והשנאה, וכדומה וכיוצא – כולן נכנסות בחוג ראייתה של המחשבה ההלכותית ובכולן ההלכה אומרת את דברה.

כל שכן אותן הבעיות שמקורן לכתחילה בערכי תורה ומושגי יהדות, שההלכה דנה בכלליהן ופרטיהן וטובעת אותן בחותמה. מטרת המחבר לתת בצורה של הרצאת דברים את היסודות ההלכותיים של בעיות שונות, לקבוע את שרשיהם ומקורותיהם של עיקרי הדינים שבהן על נימוקיהם וטעמיהם, ולרכז את אשר הורו ואשר הוגו אנשי ההלכה על השאלה הנידונית.”

המועדים בהלכה – אוסף מאמרים תורנים על כל חג וחג.

אישים ושיטות –הערכות תורניות מקיפות ומקוריות לגאוני התורה, החל בנצי״ב מוואלוז׳ין ור׳ חיים מבריסק ועד להראי״ה קוק והחזון־איש, אישים ״אשר יצרו בישיבות ליטא – ואחר כך בארץ־ישראל – מעין ׳מהפכה׳ בדרכי ההלכה ובסדר לימודה״

לתורה ולמועדים -  מאמרים רעיונים – כתובים בקיצור ובבהירות לפי סדר פרשיות השבוע.

ובהקשר הזה מסופר כי אחת לכמה זמן היה נוסע לאדמו”ר הריי”צ, ובין היתר היה מבקשו הרבי שיחזור לפניו בקיצור על הדרשות שדרש בקהילתו מהפעם הקודמת שהיה כאן עד עכשיו.היו אלו כנראה הדברים שבאו אח”כ בספר.

הרבי נהנה מדרשותיו, ופעם אמר לו: התורה מתחלקת לפרד”ס, פשט רמז דרוש סוד, אין אלו ארבעה חלקים נפרדים אלא שבכל חלק מחלקי התורה יש פרד”ס, כגון פשט שבפשט רמז שבפשט דרוש שבפשט וכן הלאה,

הדרשות שלך אמר הרבי הם דרוש שבסוד.