חלוצי צבא

חלוצי צבא :

מה פירוש ״חלוצי צבא״? שם זה ניתן לדבר בספרות התורנית, לשם הקיצור, מפני שהרמב״ם התחיל כך את ההלכה. ״חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו״ם ויכבשום וישובו מהם מותר להן לאכול נבלות טריפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא ימצא מה לאכול אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך. מפי השמועה למדו ׳ובתים מלאים כל טוב׳, ערפי חזירים וכיוצא בהן״1. המקור בחולין2 ״ובתים מלאים כל טוב – כתלי (להרמב״ם הגירסא: ״קדלי״) דחזירי״ (״סיפיה דקרא ׳ואכלת ושבעת״׳. רש״י).

מלשון הרמב״ם אנו למדים כמה פרטים, שאינם מפורשים בגמרא, בין להקל ובין להחמיר.

להקל כיצד? לאו דוקא ״כתלי דחזירי׳׳, אלא אף שאר איסורים, כיין נסך וכיוצא בו, לא בלבד ב״שבע שכבשו״, אלא אף בשאר מלחמות ישראל3.

ולהחמיר: ״דוקא כשירעב ולא ימצא מה יאכל״ (״ואין כונתו במי שהוא מסוכן מחמת רעבון, דהא פשיטא ואפילו אינו מחלוצי צבא נמי, אלא כשתאב לאכול ולא שכיח ליה היתירא״. ״כסף משנה״). דוקא ״חלוצי הצבא״, אנשי החיל בעצמם, מותרים, אבל לא נשיהם ובניהם.

על שלשה מדיני הרמב״ם נחלק הרמב״ן בפירושו לתורה4. בנוגע ליין נסך אמר: ״אינו אמת, שבכל איסורי עבודה זרה היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (דברים ז, כו): ׳שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא׳״5.

ביחס לשאר המלחמות סובר, שלא הותרו כלל האיסורים: ״לא בכל חלוצי צבא אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו, כמו שמפורש בענין״. בפרשת מטות הוסיף הרמב״ן ראיה לדבר. אחרי מלחמת מדין הוזהרו ישראל על הגעלת הכלים, ולמה לא הוזהרו על כך קודם לכן, אחרי מלחמת סיחון ועוג, שגם שם לקחו שלל (״רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו״ דברים ב, לה)? אלא שארץ סיחון ועוג היא מנחלת ישראל והותר להם כל שללם, אפילו האיסורים, אבל מדין איננה מארץ ישראל ולא לקחו ישראל מארצם ולכן לא הותר להם האיסור הבלוע בכליהם.

על הגבלת הרמב״ם ״כשירעב״, אומר הרמב״ן: ״ואין זה נכון, שלא בשביל פיקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה״.

 1         מלכים, פ״ח ה״א.

2          יז א.

3          ולשון ״החינוך״, מצוה תקכז: ״בין במלחמת רשות או מצוה״.

4          פרשת ואתחנן.

5          ב״אור שמח״, מלכים פ״ח, וב״העמק דבר״ להנצי״ב, ואתחנן, הביאו ראיה      להרמב״ם מלשון הפסוק. אחרי ״ובתים מלאים כל טוב״ כתוב: ״ובורות חצובים    אשר לא חצבת״, והיינו יין נסך.